גם הצבא צריך לומר רק אמת
אין טעם של ממש להבטיח הבטחות או לתת התחייבויות כאשר יודעים מראש שלא ניתן לקיים אותן, או שאין בכוונת המבטיח
אין טעם של ממש להבטיח הבטחות או לתת התחייבויות כאשר יודעים מראש שלא ניתן לקיים אותן, או שאין בכוונת המבטיח
צריך להיזהר מלהתרגל לחיות בעולם שבו מצוות התורה הופכות להיתר – בהיתר. סיפור מופלא בנושא זה נמצא בחז"ל, באתיקה של
"עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ; עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל
בתחילת המלחמה התעוררה מחדש סוגיית החיילים הנשואים היוצאים למלחמה, ומבקשים למצוא דרך שאם חס ושלום יקרה להם דבר מה,
בעוד כמאה ימים יחול יום הכיפורים. יום הכיפורים בשנה שעברה היווה את אחד מנקודות השיא, או ליתר דיוק השפל שבמתח
המצוות בספר במדבר מחייבות דיון על מיקומן. ספר במדבר ביסודו הוא תיאור תולדות עם ישראל במדבר, ובשל כך רוב פרקיו
אחדות היא יסוד חיוני מאין כמוהו במציאות שאנו נתונים בה כעת. היא חיונית גם כערך הנוגע למציאות הממשית, וגם כיסוד
יסוד הכל הוא האמון שאנו נותנים. פרשת סוטה היא פרשה שיונקת ממשבר קשה בחיי הנישואין, שנובע מחוסר אמון. בימים שבהם
גם בשנה הקשה הזו, כמו בכל שנה, ואין זה משנה מה אירע בה – הטבע חי את חייו. בעת המלחמה
לא הרבה תאריכים מוזכרים במפורש בתורה. אחד המיוחדים שבהם הוא התאריך שהתרחש השבוע: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ