כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

רציחות בהקשר אחד מחלחלות ומתדרדרות למקומות אחרים, ומי שסובר שהדברים ייתחמו רק בעם מסוים או בהקשר מסוים – טועה ״וְלֹֽא־תַחֲנִ֣יפוּ

אנחנו מוכנים ליפול פעם אחר פעם במלכודת דברי החלקלקות, לא מתייחסים להפרת הבטחות עבר; ולא מתעמקים בקיומן של הבטחות סותרות

"אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו

לא לטפח את השנאה, כי אם לבנות את המבט המיטיב   "הכל בעיני המתבונן", כדרכם של משפטים מעין אלה, הוא

הספדים הם תמונת ראי חיונית כדי להיות מצפן לדרכם של החיים עלי אדמות המקשיב היטב להספדים הנאמרים על רוב מוחלט

ימי הזקנה מזמנים לנו כבני אדם חוויות מנוגדות. מחד גיסא, מדובר בהבשלה של החיים. לא לחינם אנו מוצאים פעמים רבות

הרב צבי יהודה זצ"ל בתגובה לביקורת על כך שבחורי 'מרכז הרב' אינם הולכים עם חליפות, היה אומר ש'ה'יוניפורם' שלנו היא

"וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" – בין תלמיד לרבו. תלמיד שרואה צורך להגן

פרשת השבוע היא ההזדמנות להזכיר לנו את היסוד של התורה כולה – החתירה לשלום "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה

שאלת התחשבות הכלל במצבם החריג של יחידים עולה בהקשרים שונים בציבוריות הישראלית. לעתים מדובר בפרוגרסיביות יתרה; לעתים מדובר ברגישות לכאב;