הסימנים על ביאת המשיח

טוב לנו כי נפעל ונעשה את הדברים המביאים את בוא המשיח, ואת התיקון הנדרש

בתחילת מלחמת יום הכיפורים היו שראו בה את הצעדים האחרונים לפני בוא המשיח. לכאורה, סימנים רבים העידו על כך. היא פרצה במוצאי שביעית, ונאמר בגמרא "במוצאי שביעית בן דוד בא"; לא זו בלבד, אלא שזה היה שבע שנים לאחר מלחמת ששת הימים, שפורשה אפילו על ידי מי שאינו מאמין כמלחמה משיחית: "ראי רחל ראי, הם שבו לגבולם"; היא נראתה כמלחמת גוג ומגוג, כאשר אנו מופתעים אסטרטגית על ידי אויבינו, המצליחים בשלב הראשון למוטט את קווי ההגנה שלנו, ועוד. אני זוכר גם פרסומים ש'הוכיחו' כי בספרי הקבלה כתוב שתשל"ד היא שנת בוא המשיח, על פי גימטריות של פסוקים מדניאל.

הבענו את האווירה המשיחית שלנו בפני ר"מ הכיתה בישיבה התיכונית, הרב משה רייש זצ"ל. הוא היה מוותיקי מרכז הרב, ומהדור שחידש את פני הישיבה. לתדהמתי, הוא ניגש לחלון, פתח אותו, עשה עצמו כמרחרח את האוויר, סגר אותו והודיע: "היום המשיח לא יבוא". נערים היינו, וקפצנו כמי שנשכו נחש, והתקפנו אותו: כיצד הוא, משלוחי ישיבת מרכז הרב, אומר דברי כפירה אלה, שכן "אחכה לו בכל יום שיבוא" ?!

כדרכו של תלמיד חכם הוא ביאר את הדברים: האמונה בביאת המשיח היא אחד מעיקרי האמונה שניסח אותם הרמב"ם, והתקבלו על ידי כלל ישראל כאמונה מחייבת, שהיא חלק בלתי נפרד מהאמונה הרחבה של כל יהודי. אולם הרמב"ם לא אמר, ולא עלה על דעתו לומר, כי עלינו להאמין שהמשיח יכול לבוא בכל רגע. כך הוא כתוב במקור (פירוש המשניות לפרק חלק): "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קצין…". לאמור: לעולם לא נאמר שעבר הזמן בו המשיח היה אמור לבוא, ונמשיך לצפות לו גם אם יתמהמה לבוא. אולם עלינו להבין כי ביאת המשיח היא תוצאתו של תהליך של תיקון והבכרה. גם הוא עצמו בבואו יהיה רק ב'חזקת משיח', ורק אם ינכיח את ימות המשיח בפעולותיו, ויצליח לחולל את המהפכה הגדולה באומה הישראלית – יתברר לנו שהוא אכן כזה: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בוודאי" (הלכות מלכים).

בוודאי שהיו גדולי ישראל שתיארו את הדברים העתידיים לבוא אחרת: "היום – אם בקולו תשמעו". לא זו בלבד, אלא שהרמב"ם עצמו כתב "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו" (שם). אולם, חשוב כל כך להדגיש שאין חובה לתאר את ביאת המשיח כהופעה פתאומית, ויש בסיס רחב לראותם כימים שמחייבים תהליך.

ולמה זה כל כך חשוב? כי אם נכונים הדברים, ואכן זו האמונה המתוקנת, טוב לנו כי נפעל ונעשה את הדברים המביאים את בוא המשיח, ואת התיקון הנדרש. זהו המסר העולה מדברי הנביאים כולם, וטוב לנו אם נקשיב לו, ונכין את עצמנו לבואו בדרך שהם כתבו עליו. בין שאר הדברים, יש לשים נגד עינינו את דברי זכריה הנביא, שדיבר כך על הצומות, והביא את הקריאה הגדולה שכבר הזכרנו לא אחת: "אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה'". כמה אנו זקוקים לדברים אלה בתרבות המחלוקת שמחללת את הדיון הציבורי, ובעיקר בימי בחירות, כפעולות המבססות את הבניין ואת ההכנה לימות המשיח.

(דברים תשפ"ב)