הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
"אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה" – בשעה ששאלו שבי ציון בתקופת בניית הבית השני, שנתיים לפני סיום ההקמה, האם להמשיך לצום, לימד אותם זכריה הנביא כי הצום כלל אינו מכוון אל הקב"ה אלא אלינו כבני אדם: אנחנו נדרשים להעלות לנגד עינינו את מה שהביא לחורבן, ולדעת כי מה שנדרש מאתנו הוא לשקם את ההריסות החברתיות האלה, שאם לא כן – הוא חס ושלום ייחרב שנית. ומה מהווה את תשתית החברה הראויה? הרחק הרחק לפני האידיאולוגיות השונות, קיים בסיס יסודי לעצם קיומה של החברה הראויה בעיני ה'. חברה שבה מדברים אמת; חברה שבה לא חושבים את רעת הצד השני, ואם רוצים לבנות דבר מה עושים זאת על ידי העצמת עצמנו ולא על ידי השפלת הצד השני; חברה שבה לא נשבעים לשקר, והתחייבויות תקפות גם אם אינן חתומות וכדו'. הנביא מדגיש כי אלה הדברים שריבונו של עולם "שונא".
אין מדובר בהשתקת מחלוקות, שכן הן מבורכות, ודווקא על ידן יוצאת האמת הכוללת לאור; אין מדובר באיסור מאבקים פוליטיים, שכן נכון הוא שיילחם האדם על תפישת עולמו, ועל חשיבות מימושה; אין מדובר בקביעה כי לאידיאולוגיות אין מקום, וכי אפשר לוותר על הכל, ולעשות אהבה ולא מלחמה. אך כן מדובר בתנאי היסוד ובנדבכים היסודיים שלנו עצמנו: טיב הקשרים החברתיים המבוססים על אמת, על הפסקת מחשבות רעות בכל עת על הצד ה"אחר", והקפדה להתחייב לאמת ולממש אותה.
מומחים טוענים כי קמפיין שלילי הוא תמיד מוצלח יותר מאשר קמפיין חיובי. זו הסיבה שפוליטיקאים נוקטים בו. זוהי תעודת עניות – לא לאנשי הפרסום, כי אם לנו עצמנו. שכן התעמולה והמאבק מכוונים לשינוי עמדת הציבור, וכיוון שאנו עצמנו נדבקים אל הרע ומעדיפים את ההשפלה והבוז, ההנמכה וההכפשה, מה לנו כי נלין שאנו מקבלים אותם בשפע, ומדוע שלא נראה את עצמנו כאחראיים לכך?
דווקא אנשי תורה ומצוות, דווקא מפלגות הפונות לציבור הדתי, דווקא אלה שנאבקים למען עם ישראל והזהות היהודית של מדינתו – היו צריכים לפגוש ציבור שלא מוכן להתפלש בבוץ, ומואס בקרבות הרחוב, בהשמצות ההדדיות של פוליטיקאים ושל אנשי תקשורת, ומתנה את תמיכתו בדרך כלשהי בכך שידברו אמת, שלא יבקשו את רעת אחיהם, ושיבנו את מאבקי מערכת הבחירות שלהם על מה שהם מתכוונים לעשות ולא על העסיסיות של הרוע. אם אנו לא רואים שזה אכן כך – אין לנו להלין אלא על עצמנו בלבד, שכן אם היו יודעים שליחי הציבור ואנשי התקשורת כי לא זה מה שאנו מבקשים – היינו מקבלים משהו אחר. ומכאן השאלה המופנית אלינו – איך אפשר לסובב את הספינה הכבדה, ולחזות במאבק פוליטי שאין בו מכל השפל הזה?
(פנחס תשפ"ב)
