אלו שמשרתים בקודש
״לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי ה׳ וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן״ – בעולם שבו השוויון הפך
״לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי ה׳ וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן״ – בעולם שבו השוויון הפך
התודעה הציבורית שלעתים נשמעת כי "המקום הקדוש ביותר לעם היהודי הוא הכותל המערבי" מחייבת התנערות "לשכנו תדרשו ובאת שמה" –
החופש הגדול הוא אתגר גדול לתפילה במניין, וזכות גדולה למי שעומד בו וזוכה להיות חלק מהציבור המתפלל רבדים שונים ומגוונים
חלק משמעותי מגאולת ישראל ומהעיסוקים בפרקי הנחמה קשור גם לעובדה שחזרנו להיסטוריה. אמנם, עדיין לא תמו מאבקי הקיום והשרידות של
קריאת ההפטרה מטלטלת את החיים הדתיים, את היכולת לשפוט ולעסוק ביהירות בדרוג של נאמנים יותר לדבר ה׳ ונאמנים פחות,
בירור מתמיד מחייב דווקא להכיר ביסודות האמת הנמצאים בכל מקום משעה שאדם רואה את הצד השני, את זה שחולק
על בסיס ה"תמידים כסדרם" צריך לבנות את התוספת, הייחוד, התגובה למאורעות השעה והעולם הרוחני המשתנה קורבנות המוספים, המצויים בפרשתנו,
"הראי"ה קוק זצ"ל חיפש את שיתוף הפעולה, את ההסכמות האפשריות, את ההירתמות המשותפת למען כלל ישראל אף שהכיר את המחלוקת"
הרצון לתרגם את התורה לשפה הרוחנית, המוסרית וההשכלתית בה אנו מדברים – סוגיית טעמי המצוות – מכונן בתוכנו שני
רבנו הגדול, הרב קוק זכר צדיק לברכה, היה מעורב גם במחלוקות עמוקות מאוד: מניעת חילול שבת המוני (פרשת "עין גנים"