ספר הדקדוק הפנימי

יש לכונן את עצמנו לשפה של עליה, המתחילה בביעור העבודה הזרה – מסוגים שונים ומגוונים – שבתוכנו

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם…" – כיצד יש בביתו של יעקב אבינו ע"ה אלוהי נכר? בעיקר לאור העובדה שהתורה עצמה מדגישה כי בדבריו הוא פנה לא רק אל כל אשר עימו, שאז ניתן לתלות את קיומם של אלוהי נכר בעבדיו ובנלווים אליו, אלא גם ב"ביתו"?

חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו לקרוא את הפסוקים האלה ברבדים שונים. מחד גיסא הדגישו את העובדה כי יעקב אבינו מקיים את התורה עוד קודם שניתנה, ומבער את העבודה הזרה מקרבו: "…יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנאמר 'ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר'" (ויקרא רבה ב, י); מאידך גיסא, תלו את הסיבה ביעקב אבינו: "… כל מי שנודר ומשהה את נדרו סוף שבא לידי עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע. ממי אתה למד כלהון? מיעקב ע"י שנדר ושהה את נדרו בא לידי כולן. עבודה זרה מנין? 'ויאמר יעקב אל ביתו הסירו את אלהי הנכר…'" (שם לז, א).

אולם, הראשונים ביקשו גם לברר כיצד זה התרחש:

רש"י ביאר כי העבודה הזרה הגיעה מכיבוש שכם: "הנכר – שיש בידכם משלל של שכם"; מרד"ק עולה כי המקור הוא הסחר עם תושבי הארץ הכנעניים: "בכסף וזהב שלקחו היו צורות נעשות לשם עבודה זרה כנזמים וטבעת, ואע"פ שהם לא לקחום לעבדם אלא להתיכם וליהנות בכסף וזהב הנתכים, אעפ"כ לא רצה יעקב אבינו שיהנו בשום דבר שהיה עבודה זרה וכל זה להרחיק העבודה זרה מהם". אור החיים הקדוש מעלה את האפשרות שהדבר נבע מחוסר דקדוק: "… או אפשר שלא היו מדקדקים שלא יגיעו לידם עד שיבטלו אותם – או שהיו עבודה זרה נסתרים בכלים וכדומה, ולא היו ניכרים אצלם לתקן ביטולם קודם שיגיעו לידם"; בעל הכלי יקר טען כי מדובר על אלוהי נכר פנימיים – לא עבודה זרה: "… ועל כן צוה להם לטהר תחילה חטא ההרהור ואמר הסירו אלהי הנכר אשר בתוככם ממש, כי אמר יעקב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם והיו מהרהרים בע"ג שבידם, והטהרו. כי על ידי זה יברא לכם ה' לב טהור. או יאמר על סתם הרהור חטא הבא מצד היצה"ר שנקרא אלהי נכר אשר בתוככם", ועוד.

ומה אנו יכולים ללמוד מכך? ההכרעה לעלות למעלה מחייבת גם דקדוק פנימי. נדבקים בנו צללים שונים, בין אובייקטיבית ובין במחשבות הפנימיות, בין לאור הנסיבות ובין מחולשות. זה דרכו של מסע חיים. ברם, עלייתו של יעקב אבינו לבית אל חייבה לפתוח קודם כל בדיוק ובכוונון מחדש של דרכנו. זוהי למעשה קריאה לכל אחד מאתנו הנמצא במסע החיים: לכונן את עצמנו גם לשפה של עליה, המתחילה בביעור העבודה הזרה – מסוגים שונים ומגוונים – שבתוכנו, ואז לפנות אל הצמיחה ואל ההתקדמות הרוחנית המשותפת.

(וישלח תשפ"ב)