הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
דווקא במקומות שבהם קיימת חציית קווים – יש בסיס לעשיית הדברים הנכונים, החורגים מהמחלוקת
פוליטיקת הזהויות; המגרות המוכנות מראש; ישראל הראשונה וישראל השנייה; ועוד ועוד – שמות רבים ניתנו לתופעה אחת על הוואריאציות השונות שלה. נראה כי המתאימה ביותר מכולן היא ה"שבטיות". מילים אלה באות לתאר את התופעה של חלוקה תהומית ופילוג אוטומטי של התייחסות לסוגיות שונות. יש סוגיות ששייכות לשבט מסוים, ועל כן השבט האחר לא יעסוק בהן, ולהפך.
ההתייחסות הזו אינה רק נפשית ורגשית, אלא היא מגובה פעמים רבות בנימוקים אידיאולוגיים ומעשיים. הטיעון העיקרי הוא שכל שותפות עם השבט האחר מהווה למעשה מתן לגיטימציה לשבט הזה, ועל כן גם תמיכה בדברים שיש להתנגד אליהם. ממילא, אין לשתף פעולה, כדי שלא לאפשר שיבוש וטעות. לא זו בלבד, אלא שטיעון זה מתחזק לאור השימוש בשלילת "מצווה הבאה בעבירה", ועל כן נכון לוותר על התועלת כדי שהדברים לא יהוו חלק מעבירה. גם מבחינה פרקטית נטען באופן תדיר כי כל מי שפועל ביחד עם השבט האחר מנוצל למעשה על ידו – השתמש וזרוק – והוא תמים, או "אדיוט שימושי" או כל מילת גנאי אחרת, המתארת את טיפשותו ואת חוסר אחריותו.
אפשר אחרת. דווקא במקומות שבהם קיימת חציית קווים – יש בסיס לעשיית הדברים הנכונים, החורגים מהמחלוקת; דווקא הנכונות לבחון כל נושא לגופו, ולפעול ביחד בדברים שמסכימים להם, בלי להסתיר את המחלוקת. למעשה, זו נשמת תורת הרבנים המייסדים, שהורו לשתף פעולה עם התנועה הציונית, על אף הדברים מרחיקי הלכת שהיו נתונים בוויכוח ובחוסר יכולת להגיע להסכמות.
הפירות המעולים של דרך זו הם רבים: ראשית, עושים את הדבר הנכון מצד עצמו, ולא מצד שיקולים ושיקולי שיקולים; שנית, זהו הבסיס היותר עמוק לאחדות עם ישראל והיותו גוי אחד בארץ. מילים העוסקות בנושאים אלה, שאינן מגובות במעשים של הכרה הדדית ושיתוף פעולה מצמיחות הרבה פחות מאשר מימוש מעשי של עמדה זו. הצדדים השונים אינם ממתינים ללגיטימציה, ולכן גם הטיעון של הענקת לגיטימציה הוא חלש. לעומת זאת, עצם העובדה שישנה הכרה הדדית בסיסית, ואי פסילה גורפת, אלא נכונות לבחון כל דבר לגופו, ולפעול במשותף לדברים הראויים – יש בכוחה להצמיח בסיס עמוק יותר להתקרבות גם בנושאים הנתונים במחלוקת. למעלה מכך, במקום בו נגאל, כל אחד, מהחומות המיותרות שהוא הציב לעצמו – הוא מוצא גם את לבו של השני הולך ונפתח.
אפשר אפוא להגדיל את החומות הצריכות חיזוק והגדלה, ולהסיר את אלה שנוצרו רק משיקולי שבטיות. ובכך ליצור אין ספור של חיתוכי קווים ושבטים, שמאחדים אותנו בתחומים רבים, ומאפשרים גם לאנשים שבמחלוקת להגדיר את מה שלא ניתן להסכים עליו, ובמקביל לפעול לטובה באותם תחומים נפלאים העושים טוב בעולם, ומקדמים את הצדק, המוסר, הקיימות, הזהות והשפע.
(תולדות תשפ"ב)
