כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

לא אחת נראים במחוזותינו אנשים האוכלים לתיאבון, משביעים נפשם במעדני ארץ, בשקט ובשלווה. לפתע, ממלמלים הם משהו בחופזה, מצות אנשים

תשעה באב, והשבת שלאחריו, "שבת נחמו", מזמינים אותנו מדי שנה לבחון את יחסנו האמיתי לחורבן ולגאולה. מהי משמעות החורבן בעבורנו?

כמו בומרנג, חוזרת אלינו מדי שנה בתקופה זו אחת השאלות העתיקות ביותר, שמהדהדת בעולם היהודי מזה אלפי שנים, שאלתו של

תופעת הסרבנות וההשתמטות ממילוי חובות שונות, צבאיות ואזרחיות, עולה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי במדינת ישראל. בקרב חלקים מסוימים,

פרשת הירושה של בנות צלפחד היא, אולי, העדות הראשונה בתורה למעין מאבק "פמיניסטי" מובהק. בניגוד למקובל בתורה, חמש הבנות אינן

הסערה הציבורית שהתעוררה באחרונה ביחס לפרשת "האי היווני" והחלטת היועץ המשפטי להימנע מהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, לוותה בתהיות

פרשת שלח מזוהה דרך כלל בתודעת העם עם מעשה המרגלים, שפותח אותה. ואולם, בסיומה נחבאת פרשה קצרה נוספת, שיש בה

"שמעיה אומר: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות" (אבות א, י). כרבות ממשניותיה של מסכת אבות, אף

"יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרדה אומר: יהי ביתך

למרות שאין לכך אזכור מפורש בכתובים, חג השבועות נתקדש במסורת ישראל, מימים ימימה, כחג מתן תורה. רבבות אנשים, נערים וזקנים,