כל הפוסטים של פרופסור אבי שגיא (מכון שלום הרטמן ואוניברסיטת בר אילן)

פרק מ"ג בפרקים הקודמים הצגתי את עמדתו הייחודית של בעל 'הגהות מרדכי'. עמדה זו לא חדרה אל השיח ההלכתי בתקופת

פרק מ"ב בשני הפרקים הקודמים ניתחנו את עמדת בעל 'הגהות מרדכי', והגענו למסקנה כי עמדתו בעייתית. נוכל לדייק את הבעיה;

פרק מ"א בפרק הקודם התחלנו לדון בדברי בעל הגהות מרדכי, המציע עמדה הלכתית חריגה. הוא מנסחה כפירוש לדברי רב הקובע

פרק מ' בפרק הקודם ניתחנו את עמדת בעלי התוספות שהניחו כי למניע "לשם שמיים" יש חשיבות בהליך הגיור. הלל ורב

פרק ל"ט התלמוד (יבמות כד, ע"ב) קובע כי לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. בעלי התוספות מקשים:

פרק ל"ח אחריותם של פוסקי ההלכה היא לפעול תוך אחריות לנמעני ההלכה הראליים. היא לא ממוענת אל עבר יהודי אידיאלי.

פרק ל"ז כפי שראינו בפרק הקודם, לפי שיטת הרמב"ם, בית הדין מקבל גרים רק אם המניע שלהם לגיור הוא דתי

פרק ל"ו הנחת היסוד של הרמב"ם היא שבית הדין חייב לבדוק את מניעי המתגייר. המקורות התלמודיים העוסקים במניעי המתגייר מתייחסים

פרק לה העיון בספרות הגאונים מלמד שהם מיעטו להתייחס לשאלת מניעי המתגייר. נקל להבין כי עובדה זו משקפת את הכרעתם

  פרק ל"ד בניגוד למסורת העתיקה, שלפיה מניעי המתגייר אינם רלוונטיים לתוקף הגיור, מצויה בספרות התנאית עמדה שלפיה מניעי המתגייר