כל הפוסטים של אביטל דואן שמולי (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)

אני רוצה לספר לכם על שלושה שורדי שואה שהיו בקהילה שלי בנתניה: פנחס (פינקי) קורנץ, לזר לאופבאום וישראל אינגבר. שלושתם,

פסח הוא ללא ספק בין החגים הכי משפחתיים שיש. בני משפחה, קרובים ורחוקים, מתכנסים לערב אחד שכולו סימנים, מטעמים ושירים.

כאשר ביקשתי בקבוצה של אנשים המכונים 'דתיים': '"מי שחושב כי הוא דתי שירים את ידו", אף אחד לא הרים את

שניהם למדו בצעירותם בישיבת ההסדר 'הר עציון' באלון שבות, שניהם בעלי ניסיון צבאי קרבי עשיר ואף גויסו למילואים במלחמה זו,

הומור הוא כלי משמעותי מאוד וחלק בלתי נפרד מחיינו. משחר ההיסטוריה אנשים צחקו, ויש לזה עדויות כבר במקרא. אבל מאז

הם צעירים, הם אידיאולוגיים, ויש שיגידו שהם משוגעים – רבקה ביטון וקיריל נצ'ייב עלו ארצה בעיצומה של המלחמה, הראשונים ממשפחתם,

עמי אריכא בן 73, גר בתל אביב, בעלים ומנכ"ל 'שחם אריכא' בעבר וכיום יו"ר דירקטוריון בית החולים השיקומי רעות תל

יהודה ולד בן 40, נשוי + 6 ילדים. תושב כרמי צור שבגוש עציון, מנכ"ל מפלגת "הציונות הדתית" הילדות בקריית משה

שתיהן פונו מקריית שמונה בתחילת המלחמה, ושתיהן אימהות לבנות עם צרכים מיוחדים. ארבעה חודשים אחרי, אודליה וקרין מספרות על החודשים

עמית מן ואביה גנוט נרצחו באכזריות במתקפה הנוראית של חמאס ב-7 באוקטובר. שתיהן היו צעירות בנות 22 ומוכשרות מאוד, מלאות