כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

לאחר הקמת המשכן, ממתין משה בחוץ ומחכה לאות וקריאה: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל

בהקשר לקרבן עולה, הפותח את ספר הקרבנות מדגישה התורה את הרצון:'אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ

אנו נזהרים מאיסור חמץ שבעה ימים בשנה במהלך חג הפסח. אולם, בבית המקדש היה איסור מוחלט להקריב קרבן מנחה מחמץ במהלך כל השנה, וכפי שכתוב

ספר שמות חותם בהמתנתו של משה מחוץ למשכן, לעומת זאת, ספר ויקרא פותח בהזמנה מיוחדת למשה להיכנס פנימה: 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל

בסוף הפרשה כתובה רשימה מפורטת של בהמות וחיות דגים ועופות טהורים וטמאים. בעוד שרשימת החיות והבהמות מנוסחת באמצעות כללים ברורים: כל שהוא מפריס פרסה ושוסע

תהליך ההיטהרות של המצורע מורכב. במהלך טהרתו נדרש המצורע להביא עץ ארז, שני תולעת ואזוב. כידוע, קומתו של עץ הארז מתנשאת לגובה רב, אף לשלושים

בשלושה מקומות בספר ויקרא מתייחסת התורה לדרך טהרתו של כלי חרס מטומאה או לדרך הכשרו מאיסור. בפרשתנו נאמר, שכאשר מבשלים את קרבן החטאת בכלי חרס

פרשת צו פותחת באזכרה חוזרת של תורת הקרבנות שהוזכרו כבר בפרשת ויקרא. נבחן אותה מתוך התפיסה המהותית של מצוות הקרבנות, כמרכיב התיקון החיוני של מנגנון

פרשת המועדות מהווה נושא משמעותי בפרשה. ברם, במרכז הפרשה מצוי פסוק, שלכאורה אינו קשור לסדר המועדות אלא להלכות מתנות עניים: 'וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא