כוחו של חיפזון

תיאור אכילת קרבן הפסח ויציאת מצרים מזכיר את הדריכות של חיילים לפני הקפצה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'". מדוע השחרור מעול מצרים צריך היה להתבצע בחיפזון? וכי לא היה אפשר לארגן יציאה מסודרת ומתונה? הרב קוק בסידורו "עולת ראיה" (עמוד רפז) מסביר את הצורך בחיפזון:
"יציאת החיפזון ביסודה הייתה עצת ה', להרים מעלתם של ישראל שלא על פי דרך ההתפתחות הסידורית, שכל אומה מתפתחת בסדריה הטבעיים ותבוא למעלתה לאטה, כי אם שהכוחות הגדולים, הנרדמים בנפש האומה כל זמן היותם במצרים, כבושים בעוני ושפלות חומרית ומוסרית יצאו בפתע פתאום מן הכח אל הפועל, עד שנהפכו מעבדים שפלים לעם תרבותי בתרבות אלוקית רבת ורמת ערך…".
ישנם תהליכים בחייה של אומה, שצריכים להיעשות בחיפזון ללא היסוס. כאשר עם ישראל היה שקוע בטומאות ארץ מצרים, נדרש מהלך חפוז על מנת לנתק אותם מהעבדות ולהביאם למצב של לקיחת אחריות. קל וחומר, שמדובר במעבר חד מתרבות של עבודה זרה לקבלת עול מלכות שמים. בשנה זו אנו חוגגים שבעים שנים למדינת ישראל. רגע ההחלטה אודות ההכרזה על מדינת ישראל היה "בחיפזון". הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל ידעה, שעם סיום המנדט הבריטי יפלשו צבאות ערב הסדירים לארץ, בין השאר, כדי למנוע את יישום תכנית החלוקה של עצרת האו"ם. על אף הסיכון הרב, שהיה כרוך בהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, ולמרות הלחצים הבין לאומיים הופעלו על מנת לדחות את ההכרזה, החליטה מנהלת העם, על חודו של קול, להכריז על הקמת המדינה. בן גוריון ביקש לקבוע עובדות בשטח ולכן היה צורך בהחלטה מהירה, שמפרותיה אנו נהנים עד היום.
ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק א) סבור שגם חייו הרוחניים של אדם יכולים להשתנות בחיפזון:
"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות".
כאשר אדם משועבד להרגליו הוא מתקשה לעשות שינוי. וככל שמתבגר כך נהיה לו קשה יותר. על מנת שיוכל להשתחרר מהרגליו, נדרש צעד דרסטי המותיר את השגרה מאחור. בשלב זה אין מקום להדרגתיות, שהרי אם ינסה לפעול בשלבים הוא עלול למצוא את עצמו בנסיגה ולחזור לסורו מהר. ר' צדוק מדגיש גם את כוחו של התזמון. בזמן שיש לאדם רצון לשינוי, עליו לנצל את ההזדמנות. החיפזון שהתרחש בפסח מצרים לא המשיך בשאר הפסחים לדורות. אולם החיפזון כוחו יפה רק בתנאי שבשלבים הבאים ההתפתחות תהיה הדרגתית וטבעית. אמנם יצאנו ממצרים בחיפזון אבל לדורות אנו עורכים ליל סדר מסודר ולא חפוז. סביב שולחן אחד תשב משפחה, שיהיו בתוכה פערי גילים ופערים השקפתיים. יתכן וחלקם יבקשו לקצר וחלקם יבקשו להאריך בסיפור יציאת מצרים. אל לנו להיחפז ולהתעלם ממציאות זו, אלא להעניק תשומת לב מבעוד מועד לכל אחד מהיושבים על מנת שליל הסדר יהיה מסודר ומותאם לכולם.
לכבוד יום ההולדת השבעים של מדינת ישראל ראוי שנזכור, שאמנם מדינת ישראל הוקמה בחיפזון אבל במשך שבעים שנה אנו עמלים לפתור את בעיותיה ולמסד את זהותה היהודית. מדובר בתהליך מתמשך הדורש סבלנות מרובה. נכון שלכבודה של המדינה נתמקד בקטע "והיא שעמדה" ונאמר: והיא – זו מדינת ישראל שעמדה לנו ובאמצעותה הקב"ה מצילנו מידם – משעת הקמתה ועד היום.
(פסח תשעח)