האם השכולה – אלישבע
לאחר שבעת ימי המילואים ציפו כולם לשמחה גדולה, אך במקום זה אבל כבד ירד על עם ישראל עם מות נדב ואביהוא. ואהרון? שותק: 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'.
לאחר שבעת ימי המילואים ציפו כולם לשמחה גדולה, אך במקום זה אבל כבד ירד על עם ישראל עם מות נדב ואביהוא. ואהרון? שותק: 'וַיִּדֹּם אַהֲרֹן'.

תיאור אכילת קרבן הפסח ויציאת מצרים מזכיר את הדריכות של חיילים לפני הקפצה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן

בשלושה מקומות בספר ויקרא מתייחסת התורה לדרך טהרתו של כלי חרס מטומאה או לדרך הכשרו מאיסור. בפרשתנו נאמר, שכאשר מבשלים את קרבן החטאת בכלי חרס
פרשת צו פותחת באזכרה חוזרת של תורת הקרבנות שהוזכרו כבר בפרשת ויקרא. נבחן אותה מתוך התפיסה המהותית של מצוות הקרבנות, כמרכיב התיקון החיוני של מנגנון
כאשר אדם רואה נגע בביתו הוא חייב להזעיק את הכהן ולומר לו בהססנות – 'כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת'. הכהן צריך לפעול בנחישות אבל גם ברגישות

פרשתנו פותחת באשה היולדת ובטומאתה כתוצאה מהלידה – 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא'

לאחר הכנות מרובות שנעשו לקראת הקמת המשכן וימי המלואים בהם הושקעה עבודה רבה, נערכו אהרן ובניו לרגע המיוחל. ובעיצומו של יום חגיגי זה מתים נדב

פרשת 'צו' דנה בהרחבה על קרבן תודה, לו מן המשותף לפורים. דרכו של הרמב"ם לחתום את קבצי ההלכה במשנה תורה בנקודה רעיונית והגותית. כך גם
נהוראי בהקשר לקרבן העולה, הפותח את ספר הקרבנות, מדגישה התורה את הרצון: 'אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב
פרשת המועדות במוקד פרשתנו. במרכז הפרשה מצוי פסוק, שלכאורה אינו קשור לסדר המועדות אלא להלכות מתנות עניים: 'וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ