בגלל מה נעצרים הגשמים?

פרשת 'והיה אם שמוע' מבטאת את אחד מעיקרי האמונה הבסיסיים: האמונה בשכר ועונש. על פי התורה, המצב הגשמי והמצב הרוחני כרוכים אלה באלה. העם הנושא עיניו אל השמים, המאמין בבוראו הזן ומפרנס אותו, ונאמן למצוותיו, יזכה לראות את ברית הנאמנות מתממשת: הקב"ה אכן יזון ויפרנס אותו. ייתן גשם בעיתו. אם, לעומת זאת, יבחר לו העם א-להים אחרים, יאמין בהם ובכוחם לפרנס אותו – ייאלץ להסתדר עם אמונתו זו, וכפי שכבר הוכיח אליהו לעם בהר הכרמל – מהם כנראה לא תצמח לו ישועה.

בעולם שיש בו נבואה, הקשר הנראה והגלוי לעין בין מעשי עמ"י לבין הגשם, פשוט וברור. בעולם של חז"ל, עולם שאין בו נבואה, קשה יותר להבין את דרכי הקב"ה, ולחזות עין בעין בצורות מפורשות כל-כך של שכר ועונש.

יתירה מזו, בעולמם של חז"ל, גם החטאים והמכשולים הרוחניים אחרים. הצד השני, של העדר הנבואה וחולשת העוצמות הרוחניות, הוא גם היחלשות היצר הנגדי: היחלשות הפיתוי שבעבודה זרה. הקב"ה מסתיר פניו, וגם ההליכה אחרי פסלי פני אלילים– אינה מושכת יותר.

ועדיין, האמונה בשכר ועונש על תילה עומדת, והתפיסה לפיה ירידת גשמים תלויה במעשינו, שרירה וקיימת. מסכת תענית מלמדת אותנו כי העדר גשמים מצריך סדרי תענית ותפילה שמטרתם היא חזרה בתשובה, ותיקון החטאים. אם לא עבודה זרה היא שמונעת את הגשם, כפי שמופיע בפרשתנו, מה מונע אותו?

אגדות חז"ל רבות העוסקות בירידת גשמים מלמדות אותנו שחז"ל העבירו את מרכז הכובד מהציר האנכי: הציר שבין אדם למקום, לציר האופקי: הציר שבין אדם לחברו. כשאדם מסתכל לשמיים ורואה עצירת גשמים, יחזיר את המבט אליו פנימה, ויתבונן סביבו. פרשתנו אינה עוסקת בחטא ועונש פרטיים, אלא בתיקון החברה. אגדות חז"ל עוסקות לעיתים בדמויות מופת, כמו העננים שקדמו ובאו מצידה של אשת אבא חלקיה, שמעלתה בנתינת צדקה גדולה, אך באופן מתוקן – מדובר בתענית ציבור ובתיקון חברתי כולל.

ניתן לראות זאת במקומות רבים, אך כאן אפנה לסיפור על ר' תנחומא בב"ר לג (ואביאו כאן בתרגום לעברית): "בימיו של ר' תנחומא היו צריכים ישראל לתענית. באו אצלו. אמרו לו: רבי, גזור תעניתא. גזר תעניתא. יום אחד, ויום שני, ויום שלישי ולא ירד גשם. נכנס ודרש להם. אמר להם: 'בניי, התמלאו רחמים אלו על אלו, והקב"ה מתמלא עליכם רחמים'".

המבט מופנה תחילה לתיקון היחסים שבין אדם למקום – תפילה. ר' תנחומא מפנה את הציבור להתבוננות על מערכות היחסים ביניהם. גם בלי לראות את המשכו (המרתק והמלמד) של הסיפור בבראשית רבה, מלמדים אותנו חז"ל משהו על המבקש תיקון בימינו.

(עקב תשפ"ג)