החל מראש חודש אלול נוהגים לומר מזמור כ"ז בתהלים בסיום התפילה. המנהג נעוץ בדרשת חז"ל, המחברת בין 'אורי'- לראש השנה, 'ישעי' – ליום הכיפורים, ו'כי יצפנני בסוכו' – סוכות.
אבקש להראות דרשות נוספות על המזמור, מויקרא רבה כ"א, כולן על דרך ה"פיתרא", פירוש המוצע לפסוק ממקום אחד על בסיס ארוע/דמויות/התרחשויות – ממקום אחר במקרא או מרובד התרחשות נוסף. בכל פירוש כזה נדרשים חלקי המזמור בזה אחר זה באופן עקבי, כמתייחסים לאירוע הנדרש. כך למשל דעתו של ר' אליעזר הפותרת את הפסוקים מתהלים כמתייחסים לקריעת ים סוף: "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא. ר' אליעזר פתר קריא (פתר-פירש את הפסוק) בים: אורי – בים שנאמר: (שמות יד) 'ויאר את הלילה'. וישעי – 'התיצבו וראו את ישועת ה", ממי אירא – 'ויאמר משה אל תיראו', ה' מעוז חיי – 'עזי וזמרת יה', ממי אפחד – 'תפול עליהם אימתה ופחד', בקרוב עלי מרעים – 'ופרעה הקריב', לאכול את בשרי – 'אמר אויב ארדוף אשיג' […] צרי ואויבי לי – 'ונער פרעה וחילו'. מכאן ואילך אמרו ישראל: (תהלים כז) אם תחנה עלי מחנה, של מצרים, לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמתן, של מצרים, בזאת אני בוטח – בזאת שהבטחתני שנאמר 'ה' ילחם לכם'".
המקרא כולו ספר אחד פתוח, ופסוקי קריעת הים יכולים להיות תמונת הרקע למזמור של דוד, המשורר עליו ומתייחס אליו.
הדעות השנייה והשלישית, פותרות את הפסוקים שאמר דוד, בנוגע לארועים מימי חייו של דוד: מלחמת דוד וגולית, ומלחמת דוד בעמלקים.
גם בדעה הרביעית, המקשרת את המזמור אל ימי הסליחות והחגים, מבוארים פסוקים בשיטתיות: "רבנן פתרין קרא בראש השנה ויום הכפורים. אורי – בראש השנה, וישעי – ביום הכפורים. ממי אירא; עזי וזמרת יה; בקרוב עלי מרעים – אלו שרי אומות העולם. לאכול את בשרי – לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו: רבש"ע, אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז. אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות, אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין לגיהנם? צרי ואויבי לי (המה כשלו ונפלו) […] שכל ימות השנה השטן מקטרג, וביום הכפורים אינו מקטרג. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אם תחנה עלי מחנה של סמא"ל, לא יירא לבי, שהבטחתני "בזאת יבא אהרן אל הקדש".
ביאתו של הכה"ג אל הקודש ביום הכיפורים, היא ה-"בזאת אני בוטח".
אין אנו באים עם מעשים טובים שבידינו, אלא מתוך הכרת החטא, ובתפילה אל חסד הכפרה.
(שופטים תשפ"ג)