כל המאמרים במדור פסח

כל אחד מהמחנות בישראל דורש טוב לעמו, ובכולם יש מי שטובת המדינה לנגד עיניהם, אבל הידברות "אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ" נראית בלתי אפשרית   בעוד אנו מתכוננים

אם מבצעים מכירת חמץ ללא צורך אמיתי, זו פגיעה במעמדה ההלכתי של המכירה בימים אלו מתבצעת מכירת חמץ בקהילות ישראל. הצורך במכירת חמץ הוא כדי

לדעת רבים מהפוסקים הספרדים רק בפסח על המצה מברכים המוציא, ואילו בשאר ימות השנה ברכתה מזונות בעקבות הפרשה הדנה בענייני המנחות, קלייתן, אפייתן ואופן הכנתן,

אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח שעמדה כמעט יותר מכל חיבור יהודי אחר (אולי פרט לתנ"ך) במוקדו של לימוד ועיון, פירוש ודרש במשך

משהו התעמעם: החזרת הופכת לחסה, צום בכורות למיטיבי לכת פלוס, בלבד, אני לא מנקה את מסילות התריסים, הילדים שלי לא מנקים את העלים של העציצים

ברוח חג הפסח לשתף את הקוראים בקושיה האישית שלי שהייתי מוסיף בלילה הסדר הקרוב. חשבתי על שאלה רצינית ואז מצאתי. מי יודע מדוע ולמה לובשת

בימים אלה, של התקוטטות-רבתי והתכותתות-רבתי (מלשון כתות-כתות, כחידושו היפה של שלונסקי), ראוי לזכור שחג הפסח ויציאת מצרים, ששיאה הרוחני הוא מעמד הר סיני, מבטאים את

ישנם מנהגים במסורת היהודית, שלא תמיד ברור מה מקורם,  ומה מעמדם ההלכתי. האמת שזה גם לא כל כך משנה. ישנם דברים שהצליחו לחדור לתוך סדר

לא הצטוונו לאכול מצות בפסח כיוון שיצאנו ממצרים, אלא כיוון שאנו מחוייבים לאכול מצות בי"ד בניסן יצאנו ממצרים הזמן בתפיסה האינטואיטיבית הוא ציר אחד המתחיל

את זאת לימדה אותנו יציאת מצרים: שלכל גלות יש קץ, ומכל שקיעה בטומאה יש גאולה יציאת מצרים היתה רק "תירוץ" – כך אומרים בשם הרבנים