תולדות הגיור בישראל-תקופה שלישית: גישתם של חז"ל (סוף המאה הראשונה ועד המאה השביעית לספירה) לגיור בגיליון הקודם עסקנו בתקופת שלהי הבית השני והשנים שלאחר החורבן
יש מקורות רבים המתארים את היחס החיובי של היהדות לצירוף לא יהודים אליה מיתוס נוסף לגבי הגיור ביהדות הוא שהיהדות מעולם לא הייתה דת מיסיונרית,
אתגר הגיור ט': תולדות הגיור בישראל-תקופה שנייה: מהקמת הממלכה החשמונאית (142 לפני הספירה) ועד לסוף המאה הראשונה לספירה שתי תופעות מרכזיות חשובות לנושא הצטרפות לא
בסיום הטור הקודם, עסקנו בגישה הבדלנית המזוהה עם עזרא ונחמיה בירושלים של הבית השני במחצית המאה החמישית לפנה"ס במאבקם להוצאת הנשים הנוכריות, אך ללא עדות
אתגר הגיור ז': תולדות הגיור בישראל-תקופת המקרא, המשך בסיום הטור הקודם, עסקנו בדמיון ובשוני שבין ה"גר" לבין ה"אזרח" במקרא. כאמור, ה"אזרח" הוא בן ישראל הטהור
אמנם התורה אסרה על התבוללות עם בני עמים אחרים, אך התנ"ך מראה שלא יהודים בפועל הצטרפו לעם ישראל כדבר שבשגרה נפנה כעת מדיון על המציאות
יש מגמה של הפרטה של שירותי הדת בישראל על ידי גורמים אורתודוקסים ציונים דתיים שבאה לידי ביטוי גם בכשרות של רבני צוהר בצד מסלולי הגיור
כפי שראינו בטור הקודם, בעקבות ועדת נאמן התבסס מעמדם של בתי הדין המיוחדים לגיור, שבהם גם אם המיועדים לגיור נדרשו להתחייב לשמירת מצוות, בפועל לא
הניסיון המשמעותי ביותר לתת מענה לאתגר הגיור היה בהקמת הוועדה בראשות שר האוצר דאז, פרופ' יעקב נאמן, על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-27.6.1997. הועדה
הציונית הדתית לא העמידה את אפשרות הגיור עפ"י הגישות היותר מקלות הקיימות בהלכה כדרישת "ייהרג ואל יעבור" כפי שנאמר במאמר הקודם, מתוך כ-350,000 עולים לישראל
