פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
יש מקורות רבים המתארים את היחס החיובי של היהדות לצירוף לא יהודים אליה
מיתוס נוסף לגבי הגיור ביהדות הוא שהיהדות מעולם לא הייתה דת מיסיונרית, בניגוד לנצרות ולאיסלאם. המציאות בפועל, בתקופה של שלהי הבית השני ובדורות הראשונים שלאחריו, בעיקר בפזורה היהודית, שונה לחלוטין. ברחבי האימפריה הרומאית (שכוללת בנוסף לרומא, גם מושבות רבות כמו מצרים ובראשה אלכסנדריה, סוריה, אסיה הקטנה, ומושבות נוספות במזרח, שם היו קהילות יהודיות רבות וחזקות) חיו בין ארבעה לשמונה מיליון יהודים בשנים שלפני חורבן בית המקדש השני (70 לספירה). ייתכן שכל תושב עשירי בקיסרות הרומאית, ובמזרח האימפריה, כל תושב חמישי- היה יהודי. חלק מהגידול העצום במספר היהודים ניתן להסביר בדמוגרפיה ובקליטת המוני שבויים יהודים מהמלחמות בארץ ישראל מול רומא, אולם ברור שחלק ניכר מהגידול במספר היהודים הוא של הצטרפות המוני לא יהודים ליהדות. היו הרבה יותר נשים מגברים שהצטרפו, וזאת בשל הקושי בברית המילה לגברים. אלה הפכו לא אחת ל"יראי א-לוהים", כלומר, מושפעים מהיהדות במידה רבה, אבל לא ממש יהודים (ל.ה. פלדמן, "גיור וסינקרטיזם", בתוך: דניאל שוורץ (מלקט) מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ו,עמ' 369-344).
אין עדויות לכך שמנהיגי החכמים, הפרושים, הם שהובילו את תהליכי הגיור הנרחבים הללו, אלא היו אלה מטיפים מקומיים שלא אחת נסעו ממקום למקום (חלקם היו סוחרים) ועשו תעמולה ליהדות. אולם, החכמים באותו זמן לא התנגדו לכך. מה גרם להתפשטות היהדות? בין השאר העובדה שמאז ההלניזם שנספג בהמשך על ידי הרומאים כשהם כבשו את העולם ההלניסטי במזרח, העולם הפך ליותר גלובלי וקשור, תרמה רבות גם למגמות הללו, כמו גם התפשטות רעיונות פילוסופיים שונים והגברת העניין ברוחניות של שכבות רחבות (שלום בארון, היסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל, ימי קדם, חלק א', תל-אביב: מסדה, תשט"ו, פרק ו').
גם בבבל, היו כמיליון יהודים, שחלק משמעותי מהם היו לא יהודים שהפכו ליהודים וצאצאיהם. החיים של קהילות יהודיות בפזורה לצד קהילות לא יהודיות, תרמו למגע הדדי ולהיכרות, שהובילה לעניין רב של לא יהודים בעולם האלילי ביהדות המונותיאיסטית (פלדמן, שם). המקרה הידוע ביותר בבבל היה במלכות חדייב, שם, על פי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים, ספר כ, 96-17), סוחר יהודי בשם חנניה גייר את נשות המלוכה ודרכן את המלך איזטס ובעקבותיו, את אמו, הלני ואחיו, מונבאז. גם חז"ל מספרים עליהם רבות ומשבחים אותם על דתיותם ותרומתם ליהודי ירושלים (משנה, נזיר, ג, ו; סוכה, ב,ב; יומא, ג, י; תלמוד בבלי, בבא בתרא, יא, א).
יש מקורות רבים ושונים בני הזמן, יהודים ורומאים כאחד, המתארים את היחס החיובי של היהדות לצירוף לא יהודים אליה. אחד המקורות הידועים הוא דבריו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאוויוס) על הגישה הדתית היהודית בחיבורו האפולוגטי: "נגד אפיון" בהשליכו את הדברים כבר על משה: "ראוי לשים לב גם למחשבותיו של מחוקקנו על היחס ההוגן לנוכרים… הוא קידם בברכה את כל אלה המבקשים לחיות עמנו על פי אותם החוקים" (יוספוס פלאוויוס [יוסף בן מתתיהו] נגד אפיון (אריה כשר:מתרגם, עורך ומפרש), ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ז, חלק ראשון, סעיף כח-הדגש. מ.ה). ועל עוצמת השפעת היהדות הוא אומר: "גם בקרב ההמונים רבתה זה כבר הדבקות בעבודת א-לוהינו, ואין עיר מבין ערי היוונים או הברברים, אף אין עם אחד, אשר לא פשט בהם מנהגנו לשבות מעבודה ביום השביעי ולא נתקיימו בצומות והדלקת מנורות ורבים מאיסורי המאכלות אשר ציוו עלינו" (נגד אפיון שם, חלק שני, סעיף לט) .
כותבים רומאים כמו הסופרים הורציוס ויובנאליס וההיסטוריון הידוע בן תחילת המאה השנייה, טאקיטוס, כותבים מתוך כעס על כך שהיהודים מצרפים אליהם רבים (פלדמן, שם, עמ' 189). הפעילות המיסיונרית היהודית האינטנסיבית ברומא למען גיור, חדרה גם לחוגים האריסטוקרטיים ברומא, ולעתים הביאה גם לתגובות נגד כמו גזירת גירוש על יהודים בזמן הקיסר טיבריוס (מנחם שטרן, "אהדה ליהודים בחוגי סנאטורים רומיים בתקופת הקיסרות הקדומה", בתוך: הנ"ל, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני [עורכים: ישעיהו גפני, משה דוד הר ומשה עמית], ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 1991, עמ' 517-505).
(ויקהל תשפ"ב)
