חטא גדול שגרם למצווה – מה יחסנו אליו?
אחת הדילמות המוסריות המרתקות היא היחס למעשים שליליים, ואפילו שליליים מאוד, שהביאו בסופו של דבר לתוצאות חיוביות. מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מהתוצאה המבורכת, ומכך
אחת הדילמות המוסריות המרתקות היא היחס למעשים שליליים, ואפילו שליליים מאוד, שהביאו בסופו של דבר לתוצאות חיוביות. מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מהתוצאה המבורכת, ומכך

״ונשמרת מכל דבר רע״ – מצווה זו, שנאמרה על רקע היציאה למלחמה, מהווה גם ציווי כללי ורחב. צריך להישמר מן הרע. ובמקום בו חושפים שהרע

יש משהו מאוד מתעתע בבגדיו של אדם. אפשר שהתעתוע הזה מוטמע בשמו של הבגד, המזכיר בגידה. שכן, הבגדים מהווים עוד כיסוי למהותו האמתית של אדם,

עיקרון "השמיכה הצרה" הוא תיאור פשוט ומדויק ליסוד מהותי הקיים בעולם חיינו: בכל הקשר ובכל תחום – משמעות עשייה מסוימת לכיוון מסוים היא אי-עשייה או

"אף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ועתה השב אשת…" (בבא קמא פ"ח מ"ז) – בדברים אלה משלימה המשנה
מה כלול היום באיסור עבודה זרה? בנושאים רבים בתורה אנו למדים כי מהגרעין הממוקד צומחות תנועות רבות. דוגמה לדבר: "לפני עוור לא תתן מכשול", מצמיח

לא קל להנהיג אומה. כשהכל מצליח – מצטרפים כולם לחגיגה הגדולה. כשהדברים מסתבכים – משכתבים את ההצטרפות הזו, והמנהיג הופך להיות הבעיה, לא הפתרון. את
כמה מילים על מנהיגות: משה רבינו זכה להוציא את עם ישראל ממצרים, ולהיות שליחו של הקב״ה למשימה עילאית זו, אך התורה לא כתבה מפני מה

״כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום״ – מלחמה קשה מתרחשת סביב המילה ״שלום״ בימינו. כבודה חולל וקדושתה נפגמה. היא נכבשה על ידי
המאורעות האחרונים מבליטים מאוד את מה שכתבה התורה לאור הסדר המיוחד שלה: כולנו רקמה אנושית אחת. התורה לא פתחה במתן תורה, ואף לא בהקמת האומה