כל המאמרים במדור על סדר היום

כל כך היה פשוט יותר, אם כל גיבורי המקרא היו דוברים אמת בלבד, אם המציאות הייתה טהורה וזכה מדברי שקר ומאמירות שמעוותות את פני המציאות,

לא נוח להודות בטעות או בחטא, והמחשבה שניתן להתחמק ממשמעות מעשינו מושכת מאוד לעשות זאת. לא זו בלבד, אלא שאנו נתקלים פעמים רבות מדי במציאות

"אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו…" (הלכות מכירה יב, א) – בהלכה זו

ירידת אברהם אבינו למצרים הנביעה שתי קריאות מנוגדות לחלוטין, שיש להן משמעות מרחיקת לכת גם לאמונות הרוחניות שלנו היום. קריאתו של רמב״ן הייתה חדה וברורה:

  ״קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״. מהו אותו חמס שבגללו בא המבול? האם יש לנו דרך

עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לחלק את החגים המופיעים בתורה לשתי קבוצות: האחת היא הרגלים, והגדרת שלושת החגים כקבוצה אחת כתובה במפורש

עולם הטבע מלמד אותנו כי הזמן אינו לינארי, כי אם מעגלי. כשמדובר בירח – הוא מתחדש בכל חודש; כשמדובר בשמש – המעגל נסגר ונפתח בכל

המאזניים, בהם על פי המסורת נשקלים מעשינו בראש השנה, מהווים את אחד הסמלים המובהקים של יום זה. כבר מימי קטנותינו אנו מכירים את התמונה, ולומדים

ה״תורה״ הראשונה אותה קיבלנו ממשה רבנו הייתה ״למה תכה רעך״. זוהי הבשורה הראשונה שלימד את עם ישראל – איסור הכאת הרע. מדובר בשנים רבות לפני

השיח העיקרי כיום מופנה כלפי דרום, כלפי רצועת עזה, כלפי החיילים, כלפי החטופים, כלפי המדיניות, כלפי הקמפיינים, ונראה כי כולם מחפשים את הדרך הטובה ביותר