ראוי להזכיר ש…
לפעמים צריך לכתוב את העמדות הפשוטות. לפעמים צריך להזכיר כי הצבא אינו חס ושלום האויב שלנו – להפך, הוא אבר מאבריה של המדינה, שחיינו בדרך
לפעמים צריך לכתוב את העמדות הפשוטות. לפעמים צריך להזכיר כי הצבא אינו חס ושלום האויב שלנו – להפך, הוא אבר מאבריה של המדינה, שחיינו בדרך
"עשו סייג לתורה" הוא אחד ההדרכות הבסיסיות ביותר בעולמה של ההלכה. בדרך כלל, איסורי התורה הם ממוקדים ומוגדרים בעבירה עצמה, והתורה אינה עוסקת בהרחקה מהאיסור
"ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" –יצחק ורבקה נחשפו לעובדה כי עשו התחתן עם מי שאינו ראוי להיכנס לעולמם: "ויהי עשו בן ארבעים שנה, ויקח אישה

"ניפגש מחר בחמש, בעזרת השם" – האם זו אמירה המבטיחה כי ייעשה ניסיון כן ואמיתי להיות בזמן, בהתעוררות מלמטה המבקשת גם את עזרת שמיים, או
"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" – את היסוד הגדול הזה למדו חכמים מפתיחת פרשת השבוע שלנו. היא פותחת ב"וירא אליו ד'", לאמור: בהתגלות

סיפור אכילת אדם וחוה מעץ הדעת הוא סיפור מופלא, שאין אנו יכולים לעמוד על טיבו באופן מלא. בשל העובדה שאנחנו כבר חיים לאחר האכילה מעץ
הקהיית הלב מפני כאב היא סכנה עצמית גדולה. הקביעה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אינה אומרת חס ושלום שהברכה על המאורעות
בשעה שאנו נתקלים באדם שרימה אותנו, באהוב שהכזיב, ברב שסרח, בנאמן שבגד – אנו מחשבים את דרכנו, ובוחרים בין שתי אפשרויות בסיסיות. ראשונה בהן היא

"ולא יכלו דברו לשלום" – הוביל לרצון להרוג את יוסף, ולמכירתו למצרים. במקום בו לא מתרחש דיבור כן ואמיתי בין אחים – הופכת האילמות ההדדית

גרעין קיומו של האדם הוא המשפחה. בגרעין הזה מתרחשות כל התנועות החברתיות האפשריות – בזעיר אנפין. אפילו בספר בראשית לבדו אנו רואים את ההולדה והגידול;