כל המאמרים במדור על סדר היום

חלוקת הפרקים בתנ"ך, כפי שכולנו משתמשים בה היום כדי לציין מקום בתנ"ך, באה ממקור שכלל אינו יהודי. היא מיוחסת לבישוף נוצרי כלשהו, ואף שהזהות אינה

פרשת עין גנים, שהתחוללה בשנת תרע"א (1911) נודעה כאירוע בו התקיים חילול שבת ההמוני הראשון בתולדות ארץ ישראל המתחדשת. אסיפת פועלים רבת משתתפים שנאבקה בעיקר

"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה. יש להם כמובן רקע, וחז"ל

פעם במעט יותר משבע שנים מתרחשת ההזדמנות הזו, לחדש את הברית עם החובה לקבוע עתים לתורה. מחזור נוסף של "הדף היומי" יוצא לדרך. החידוש הנפלא

בוא ללמוד תורה. בישיבת הסדר או במכינה, בישיבה ללא הסדר עם הצבא או בכל מסגרת אחרת – בוא ללמוד תורה לפחות בשנה הבאה, ובוודאי שעדיף

ישועה גדולה לעמו הביא המלך שאול וביתו. ניצחון גדול על הפלשתים, ארגון ראשוני של הממלכה וכדו׳. לא זו בלבד, אלא שגם באופן אישי הוא היה

השלב היסודי ביותר של סולם הצרכים של חברה הוא עצם הקיום הפיזי שלה. שורש ההתאגדות שלה יכול לינוק ממקומות רוחניים או מאינטרסים, מאידיאולוגיה משותפת או

חובה להרים את הראש לעתים ולשוב אל החזון המייסד; תלאות היומיום חוצצות פעמים רבות בינינו לבין השאיפות, ועל כן טוב שאנו נזכרים מידי פעם במה

אחת הבשורות הגדולות שחוללו ראשוני ספרד הייתה היכולת לקרוא את הפסוקים בתורה העוסקים בריבונו של עולם, בדמותו, בצלמו, במעשיו ובהחלטותיו. בלעדיהם, קשה היה לנו להבין

הגבהת החומות, החמרת האיסורים, העצמת הניתוק והפער – הן חלק מהדרכים בהן משתמשת תנועה רוחנית בשעה שהיא פוגשת איומים רבים עליה. אנו מכירים את התגובה