
הרבנות כשירות ולא כשררה
רבנות, אינה שררה, ואינה הזדמנות לחלוקת תפקידים, כי אם שליחות ומשימה, שיש בה זכות עצומה מחד גיסא, וויתור עצום מאידך גיסא בשעה שארגן יוסף את

רבנות, אינה שררה, ואינה הזדמנות לחלוקת תפקידים, כי אם שליחות ומשימה, שיש בה זכות עצומה מחד גיסא, וויתור עצום מאידך גיסא בשעה שארגן יוסף את

המכלול השלם של היחס לאכילתנו הוא חלק בלתי נפרד מהצמחת ייחודם של החיים התורתיים ״כי עם קדוש אתה לה׳ א-לוהיך״ – זהו הנימוק היחיד המופיע

יהיו הדברים האלה תמרור בפני כל מי שפועל בדרך מסוימת בפולמוס הגדול שמציף את החברה הישראלית בעת הזו ״ובאהרן התאנף ה׳ מאוד להשמידו״ – קשה

שיח של נחמה הוא שיח של חסד. הוא דיבור על לב, הוא קריאה. הוא הכרה שמדובר בצלקות עמוקות מתקופה קשה. ההדחקה מפנה את מקומה להזדהות

האם ניתן לומר דברים קשים האחד על השני – בלי לפגוע? כיצד נכון להוכיח את מי שראוי לקבל תוכחה, ובד בבד לא להפר את הכבוד

יש למצוא דרך אופטימלית ולא מקסימלית, שתאפשר להביא לידי ביטוי את מרב ההיענות לצדדים כולם בשם זכויות הפרט של בנות צלפחד התגלה ריבונו של עולם

איזה ביטוי צריך להיות בימי הצום על החורבן לעובדה שריבונו של עולם שינה את פני ההיסטוריה, ושבנו לאדמתנו? "…אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ

הבה נניח שבדברים של כולם, לכל הכיוונים, יש מידה גדושה של אמת; המצב הביטחוני הוא בלתי נסבל; פעולות נקם על ידי יחידים אינן מוסריות;

חשבון הנפש גם מחייב שלא לפחוד מכך שאחרים ייראו בכך חולשה או בגידה עצמית "…עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" – בעלי המוסר אוהבים מאוד

חייבים לדייק כשאנו עוסקים בתגובות ובאמירות, בכך שאין אנו מטילים אחריות או אשמה על מי שלא נכון לעשות זאת כלפיו "האיש אחד יחטא ועל כל