הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)יחסם של חז"ל לחלומות הוא אחד הנושאים המרתקים הקיימים בעולמם. דבריהם מלמדים על כיוונים מנוגדים ועל עושר גדול של התייחסות. מחד גיסא, אנו מוצאים דעות המאמצות את "וחלומות השווא ידברו"; מאידך גיסא, את אותו פסוק עצמו יש שקראו "וחלומות השווא ידברו?"; יש מהם שכתבו כי חלום אחד משישים בנבואה, והעריכו את הממד הנבואי בחלומות; יש שכתבו כי "אין אדם רואה אלא מהרהורי ליבו", לאמור: החלומות מבטאים את מה שקיים באדם עצמו ואינם נובעים מחוצה לו; יש שהתעלמו מחלומות, ויש שלימדו את אורחות הטבת החלום.
אחת העמדות המרתקות ביותר היא הקביעה ש"כל החלומות הולכין אחר הפה", לאמור: בד בבד עם הפרשנויות השונות שהחלום הוא תוצאה של דבר מה – הרהורי הלב, נבואה וכדו' – ישנה עמדה רחבה בדברי חכמינו כי החלום אינו תלוי בעבר, כי אם בעתיד: משמעותו של החלום תיקבע לאור הפרשנות שלו, וזו המשמעות של "הולכים אחר הפה". אם הוא יפורש לטובה – הוא יצביע וייצור טוב בעולם; אם הוא יפורש לרעה – כך יהיה. ואכן, הגמרא מאריכה בסיפור מופלא של פותר חלומות ששוחד, ועל כן פתר לאביי ששילם לו לטובה, וכך היה, ואילו לרבא שלא שילם – לרעה. וכך אמנם היה.
חלום הבלהות שהפך למציאות לנגד עינינו, לא גרם לחלק מהאנשים לשנות דבר מהדרך שבה הלכו
זהו אכן מבט אחר על חלומות, אולם הוא לא קשור רק אליהם. רבים מתלבטים כעת בשאלה מפני מה עשה לנו ה' את הרע הזה, ואילו מעשים בעברנו הם שהביאו את הארת פני הדין הקשה שהייתה לנו בשמחת תורה. אמת הדבר, שאין איש יודע. בימים שבהם שרתה נבואה בישראל, היא הייתה הפרשנית המוסמכת של האירועים ושל הסיבות שבעטיין התחוללו. כעת, כל ניסיון לענות על השאלה הוא השערה – יש הגיוניות יותר, יש מניפולטיביות יותר, ויש גם השערות רשעיות של ממש, וצריך להיזהר מכל ניסיון לקבוע את הדברים.
אולם, כמו בחלומות, קו המחשבה יכול להיות אחר לגמרי: להחליף את השאלה מפני מה הביא עלינו ריבונו של עולם את הדברים, לשאלה איזו משמעות אנו נותנים למאורעות אלה וכיצד אנו הופכים אותם למשמעותיים ולמכוונים לרצון שמיים. יש בידינו להפוך את ליבנו בעקבותיהם:
סור מרע – לא לשנות ולא לוותר על עצם קיומם של שבטים שונים ודעות שונות באומה, אך לחולל מהפך של ממש בדרכים שבהן המחלוקות מתנהלות, ביחס ההדדי ליריב פוליטי או רוחני, בהתרחקות של ממש משקרים ומהכפשות, מהכללות ומגינויים וכדו'. ועשה טוב – להשיב את האמון שיש לנו שכל הצדדים רוצים בטובת האומה; שביסודו של דבר אנו מסוגלים לעשות הרבה חסד עם כולם, ולא להתמקד בהתקוטטות; שאנשים אחים אנחנו; שישנה נכונות למסירות נפש של האחד למען האחר כדי לכונן יחד את ברית הגורל, ואולי אף חלק מברית הייעוד המשותפת, ועוד ועוד.
יש כאלה שנותרו תקועים במה שאירע בשנה האחרונה, וחלום הבלהות שהפך למציאות לנגד עינינו לא גרם להם לשנות דבר מהדרך בה נהגו והלכו. ה"פה" שלהם נותר באותו מקום, והם בזים ולועגים לא רק לאלה שהם סוברים אחרת מהם, אלא גם לאלה שבוחרים באמון, אהבה, מפגש ונכונות לפנות חלל כדי שאחרים יוכלו להיכנס בהם.
חלקי הוא עם אלה שהפשר שראוי להעניק למה שהתרחש הוא הפוך: להטמיע כי לא כל האמת נמצאת במקום אחד; כי ישנה חשיבות גדולה לחיבור ולשותפות העמוקה; לחדול מלהאשים ולחפש דרכי תיקון משותפות; להתמסר לכוחות החיוביים העצומים שהתגלו במלחמה זו וכדו'. דרך זו עשויה להביא אותנו למימוש החלום הטוב והמאיר, של "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
