שפת החסד ושפת הצדק
"ודל לא תהדר בריבו"; "לא תטה משפט אבינך בריבו" – במקומות רבים בתורה חותרת התורה לדין צדק. היא מלמדת מיהם הדיינים הראויים, ואף קובעת כי
"ודל לא תהדר בריבו"; "לא תטה משפט אבינך בריבו" – במקומות רבים בתורה חותרת התורה לדין צדק. היא מלמדת מיהם הדיינים הראויים, ואף קובעת כי
המקור היסודי המחייב את ההליכה אחר הרוב נמצא בפרשת השבוע שלנו. ברם, למעשה הוא אומר את ההפך הגמור: "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה
אין דבר מה מתאים יותר ללמוד בפרשת השבוע שלנו מדברי הרמב"ן על "שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו: "על דרך הפשט, כאשר החלו לבא
"לב כבד" – זהו הביטוי המאפיין את פרעה מלך מצרים בפרשיות השבוע שלנו. לעתים הקב"ה מכביד את ליבו ולעתים הלב עצמו מכביד את עצמו. ישנן
"שלח נא ביד תשלח" – זו הנטייה הטבעית הנמצאת בכולנו. על אף המחמאה הקיימת בעצם העובדה ששליחות מסוימת הזדמנה לידינו נוח לנו הרבה יותר להתחמק

מנהיג ציבור הנוהג בכספי ציבור שלא כדין פוגע בשלושה מעגלים: המעגל הראשון הוא מעגל הגזל הפשוט. יש הסוברים בטעות כי אם אין דמות מזוהה שהיא
מיהם עובדי העגל של ימינו ? קל מאוד להטיח האשמה זו באחרים, ולטעון כי בוודאי אין מדובר בנו עצמנו. לא זו בלבד, אלא שבדרך כלל

משנכנס אדר מרבין בשמחה – שמחה שייכת לעולם הסובייקטיבי של התגובה למציאות הנתונה. לעולם אנו נמצאים בין שני קטבים: החובה והרצון לשנות את מה שאפשר
המקור היסודי המחייב את ההליכה אחר הרוב נמצא בפרשת השבוע שלנו. ברם, למעשה הוא אומר את ההפך הגמור: "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה

שחיתות שלטונית עלולה להופיע בשתי צורות. ראשונה שבהן היא לקיחת טובות הנאה אישיות הדומות לגניבה ולגזילה. איש ציבור השולח יד בכספי ציבור, מעניק טובות הנאה