
ביום ההוא אבדו עשתונותיו
נבואות רבות ושירי קודש נכתבו בכתבי הקודש על הזהירות הגדולה הנדרשת בשעה שאנו באים לדון במעמדו של האדם בעולם. מחד גיסא, התורה פותחת בהיותו של

נבואות רבות ושירי קודש נכתבו בכתבי הקודש על הזהירות הגדולה הנדרשת בשעה שאנו באים לדון במעמדו של האדם בעולם. מחד גיסא, התורה פותחת בהיותו של
הלוחמים הגדולים נגד החסידות היו משוכנעים שהיא מביאה תהום בכנפיה, שהיא מסוכנת מאוד לשלשלת מסירת התורה בישראל ולנאמנות לברית המצוות עם הקב״ה. הם פעלו בדרכים
לפעמים צריך לכתוב את העמדות הפשוטות. לפעמים צריך להזכיר כי הצבא אינו חס ושלום האויב שלנו – להפך, הוא אבר מאבריה של המדינה, שחיינו בדרך
"עשו סייג לתורה" הוא אחד ההדרכות הבסיסיות ביותר בעולמה של ההלכה. בדרך כלל, איסורי התורה הם ממוקדים ומוגדרים בעבירה עצמה, והתורה אינה עוסקת בהרחקה מהאיסור
"ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" –יצחק ורבקה נחשפו לעובדה כי עשו התחתן עם מי שאינו ראוי להיכנס לעולמם: "ויהי עשו בן ארבעים שנה, ויקח אישה

"ניפגש מחר בחמש, בעזרת השם" – האם זו אמירה המבטיחה כי ייעשה ניסיון כן ואמיתי להיות בזמן, בהתעוררות מלמטה המבקשת גם את עזרת שמיים, או
"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" – את היסוד הגדול הזה למדו חכמים מפתיחת פרשת השבוע שלנו. היא פותחת ב"וירא אליו ד'", לאמור: בהתגלות

סיפור אכילת אדם וחוה מעץ הדעת הוא סיפור מופלא, שאין אנו יכולים לעמוד על טיבו באופן מלא. בשל העובדה שאנחנו כבר חיים לאחר האכילה מעץ
הקהיית הלב מפני כאב היא סכנה עצמית גדולה. הקביעה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אינה אומרת חס ושלום שהברכה על המאורעות
בשעה שאנו נתקלים באדם שרימה אותנו, באהוב שהכזיב, ברב שסרח, בנאמן שבגד – אנו מחשבים את דרכנו, ובוחרים בין שתי אפשרויות בסיסיות. ראשונה בהן היא