כל המאמרים במדור על סדר היום

"…וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה" – בעקבות גזירת ההליכה במדבר 40 שנה, אנו מוצאים סדרה של מצוות

שותפות בעיצוב הדור הבא, בכינונו הרוחני המוסרי והאנושי, בחיבור לשלשלת מסירת התורה, בהכשרתו לחיים משמעותיים, בתיקון פני החברה, בהעצמת שמחתו ואושרו, ועוד ועוד – היא

"הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות א, יב) – הדרכה מופלאה זו מכוונת להקרין על

  "…וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹוהֵיכֶם" – במבט ראשון, הביטוי "להונות" בתורה הוא בעל משמעות דומה לזו שאנו משתמשים

איזו הזדמנות נהדרת היא מדורת ל״ג בעומר. בימים שבהם אנו אמורים לעסוק בין השאר בנהיגת כבוד זה בזה – נוצרה הזדמנות עצומה לקדם ולכונן את

"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" – ירדה תורה לסוף דעתו של שכיר יום. במקום אחר היא כתבה זאת במפורש: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא

ביולוגיה רוחנית – אחת הבשורות הגדולות של תורת ישראל – היא היחס לתהליכים ביולוגיים טבעיים. עד כמה שאנו מנסים להתעלם מהדבר, גופנו מפריש הפרשות שונות:

האם אנו יודעים לשמוח גם על מה שלא התממש במלואו? האם על אף הפער הגדול בין הציפיות והאפשרויות שהיו קיימות ובין מה שאירע בפועל –

"בארץ ישראל הסתיימה הקמת העם היהודי" – כך אמורה הייתה מגילת העצמאות להיפתח. הקמת העם היהודי לא החלה בארץ ישראל. לא כאשר מדובר באבותינו –

"זה לא בכוונה" מהווה תירוץ שכיח ביותר, שננקט על ידי משרעת גדולה מאוד של גילאים. הילדים הקטנים רגילים לנקוט טיעון זה כאשר גוערים בהם, ובין