כמו כל דבר בחיים, גם אושר ועצבות הם בעצם עניין של פרספקטיבה; איך אנחנו מסתכלים על הדברים? סיימתי השבוע קניות באחד מהסופרים בפתח תקווה. ליד
רוצים להסביר לילדים שלכם למה הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה? לכו על ספירת העומר תגידו, כמה הורים אתם מכירים ששואלים את הילדים המתבגרים שלהם: "ספרתם
חשבתי על המרדף הבלתי פוסק שלנו, ההורים, אחרי האושר של הילדים וכמה פעמים אנחנו מנסים בכוח פשוט לקנות אותו יש שיעורים שרק החיים יכולים ללמד
"חיפשתי איזה מעשה שאני עושה שאף אחד אחר לא עושה אותו והאמת שלא נעים לי, אבל לא מצאתי…" בשנה שעברה, כמה ימים אחרי ליל הסדר,
כשהייתי מחנך כיתה ו' והגיעה התקופה בה מחזירים תשובות מהישיבות וחטיבות הביניים לתלמידים שניסו להתקבל אליהן, הורי התלמידים שלי שאלו אותי מה ניתן לעשות ואיך
האם חשוב לנו שילדינו ייפגשו ויספגו מאורחותיהם של דמויות הוד שמיליוני יהודים ברחבי העולם נושאים אליהן את עיניהם? מה אני זוכר מהביקור שלי אצל הרב
"כל שנה הילדים היו מתבאסים מחדש על המשלוח מנות שלי, וזה היה לי מאוד קשה" כשחינכתי בבית ספר בגוש עציון שיחקנו 'הגמד והענק'. יום לפני
למה להשאיר את זה לגורמי תיווך אחרים שהם האחרונים שתרצו שיסבירו לילדים שלכם איך חיים נוצרים? הוא התקשר אליי כשחינכתי את הילד שלו בכיתה ג' ואמר
"תגיד לי", שאל אותי השבוע חבר, נכד של ניצולת שואה שהילד שלו לומד בכיתה ד' בבית ספר יסודי בצפון הארץ: "עשיתם כבר פעילות עם התלמידים
מכל האישיות שלי, מכל התכונות שלי, החלומות שלי, הציפיות, הנחישות, אלו המילים שנבחרו עבורי בתעודה בשבוע שעבר חילקתי תעודות לתלמידים שלי. בשבוע שעבר קראתי גם
