כל המאמרים במדור שעת מחנך

כשהייתי מחנך של כיתה ט' שמעתי על ר"מ אחד שהיה לו מנהג מקסים: בכל יום הוא היה שולח להורים מחמאות ונקודות טובות על ילדם והמנהג

נראה שמעולם מצב מערכת החינוך לא היה מורכב כל כך: מיליון דרישות, מעט מאוד תגמול. אחרי שנים רבות במערכת החינוך, אחד מהמשפטים החשובים שאני אומר

בשבועיים האחרונים שמעתי על מחנכות ומחנכים ששואלים איך לפתוח את הפגישה הראשונה מול ההורים, וכן את הפגישה הראשונה מול התלמידים. בעבר היה כבוד למורים, ומילה

היום הייתי בגן החיות התנכ"י עם הילד הקטן שלי. הנציגה החייכנית הסבירה לי באדיבות: "יש מצב שחלק מהחיות יהיו ספונים בחדרים שלהם בגלל החום…". כאילו,

בשבת חבר טוב סיפר לי שפעם היה לו חייל שביקש ממנו עזרה כספית. כשהגיע לביקור בית, הופתע לגלות גי'פ יוקרתי של BMW ופלזמה ענקית בסלון.

בעזרת ה' ובישועתו, בשנה הבאה אתחיל ללמד כמחנך ב'אמית' כפר גנים בפתח תקווה. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אחת מיום היערכות: בשעה שתיים ירדנו לארוחת

אחת מהסוגיות הנפיצות והרגישות ביותר בחופש הגדול היא עניין התקציב והכספים שההורים נותנים לילדים ולמתבגרים שלהם, בדרך לעוד אירוע ובילוי משותף עם כל החבר'ה. הנה

בין עשרות המכתבים שאני מקבל, המכתב הבא תפס אותי במיוחד. כתבה אותו מחנכת מדם ליבה. הבאתי אותו כאן בקיצור עקב מגבלות המקום: "הבית שלי התפרק,

לפני חמש שנים, שבוע לפני תחילת החופש הגדול נכנס לכיתה ו' המאבטח של בית הספר: אדם מבוגר שעלה מרוסיה ונמצא בארץ שנים. חשבתי איך לנצל

בכל פעם שאני מקליד הערה לתעודה, אני נזכר איך לפני יותר מ-20 שנה המחנך היקר והאהוב שלי, הרב אילן דנינו ז"ל, כתב לי מכתב שלם