כל המאמרים במדור שעת מחנך

אני רוצה הפעם לספר לכם על חבר שלי, נקרא לו לצורך העניין יוסי: יוסי הוא מסוג האנשים שתמיד מרגישים שהעולם קצת נגדם. מה זאת אומרת?

ביום ראשון הישיבה התיכונית שלי יוצאת למסע אל הרי הכרמל. זהו אותו זמן בשנה שבו הלו"ז המהודק, דפי הגמרא והמבחנים מפנים את מקומם למרחבי הטבע

יש לי חבר שיש לו אחות בת 41 רווקה, ואתמול הוא סיפר לי משהו נפלא: לפני שנה, בשבועות, הבן הבכור שלו, שלומד באחת מישיבות העילית

בעוד כמה ימים ניכנס לחג השבועות, ואני זוכר איך לפני שנתיים ישבתי בסוף הכיתה והתבוננתי בהם:  הנער שעטוף באוזניות, הנערה שמבטה אבוד בתוך האור הכחול

הפעם אני רוצה לשתף במיזם חינוכי שאני חולם עליו כבר הרבה זמן. אני רואה את המילואימניקים עושים מאות ימים ואינספור סבבים. שוב ושוב ושוב. נלחמים

ימנו זלקה ז"ל נרצח, ותכל'ס בואו נודה על האמת: זה לא ממש מזיז למישהו כאן. אין חשש למבזק מיוחד או להתפרצות. גם המשחק של פורטלנד

בזמן שהתקשורת מדברת על "נוער הגבעות" במושגים של ביטחון וצווים, אלפי הורים מוצאים את עצמם קרועים בין הדאגה לילד לבין החרדה מהתהום. עבור הציבור, הם

אני גר בשוהם. יש בשוהם כיכר שאני קורא לה 'כיכר המשמעות'. למה? כי על הגדרות בכיכר הזו תלויות תמונותיהם של חיילים, בני המקום שמסרו את

הם יכולים להיות שותפים בכירים במשרד עורכי דין נחשב, רואי חשבון שעושים מיליונים, או מנהלי בתי ספר נערצים שמחנכים את הדור הבא. בקריירה שלהם הם

הטור הזה נכתב כמה דקות אחרי שעוד חלק יירוט נפל על היישוב שאני גר בו. לא אכתוב מהו מחשש שעותק נסתר של 'שבתון' נפל לידי