כל המאמרים במדור שעת מחנך

יש שיעורים שילדים זוכרים למבחן, ויש שיעורים שהם זוכרים לחיים. קיבלתי סיפור לפני שנים על מחנך בכיתה ו' באחד מבתי הספר בקריות שהתכוננו שם ל"יום

גללתי השבוע באיזה מקום של 'מוטיבציות יומיומיות' ונתקלתי בתובנה שגרמה לי לעצור את מרוץ היום: דובר שם על מחקר מרתק של אוניברסיטת 'הרווארד', מחקר נדיר

כביש 6, צהריי יום חם. תחנת הדלק 'אלונית'. המקום שבו חצי מדינה עוצרת לרגע, קונה אייס קפה במחיר מופקע, מחליפה מבטים עייפים בין הורים מותשים

זה מתחיל בשיחת גינה תמימה של אחה"צ, או במפגש הקבוע בבית הכנסת מייד אחרי תפילת מוסף: "אז מה, איפה הייתם בקיץ?". פעם, התשובה הטבעית והסבירה

אם יש משהו שמטריד אותי מאוד, כשאני פוגש שמיניסטים ושמיניסטיות רגע לפני שהם יוצאים לחיים האמיתיים, זו העובדה שאנחנו מלמדים אותם לבגרות ב-5 יחידות מתמטיקה,

תשעה באב כבר מאחורינו, אבל הקיץ רק מתחיל בכל העוצמה: זה הרגע שבו נמל התעופה בן-גוריון מתמלא במאות אלפי בני נוער ומשפחות שאורזים מזוודות, תופסים

  תופעות הבריונות, השיימינג והחרם יותר ויותר תופסות מקום במסדרונות בית הספר, וכן, גם בחופש הגדול זה מתרחש, לעיתים מחוץ לשדה הראייה שלנו. הכאב של

חבר שלי, אב לחמישה, שיתף אותי: כשהוא חוזר בצהריים לרחובות השקטים של הבית שלו ורואה את המתבגרים שלו זרוקים בסלון במצבי צבירה משתנים של תשישות,

בואו תעצרו רגע, תנשמו עמוק, ותסתכלו להם בעיניים: לילדים ולמתבגרים שלנו. אנחנו לא מפסיקים לבנות להם מגדלים: משקיעים בבגרויות, בשיעורי תגבור, בחוגי העשרה, מורידים להם

זה מתחיל כמו סצנה מתוך מכון גמילה לכל דבר ועניין: לקחו כמה חבר'ה צעירים – ילדים ומתבגרים – וביקשו מהם לעשות את מה שנראה בימינו