אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)אין על הציבור שלנו. הסרוג. הדתי לאומי. בלי ציניות. באמת. לגמרי. ראשונים לכל דבר ערכי. מזקנים לחזית. נושמים אידיאלים. מתנדבים. אין על הציבור שלנו.
ודווקא בגלל זה אני חייב לציין שבכל פעם שאני נתקל בסיפור על רווקות ובדידות במגזר, אני נבוך. באמת. אני לא מבין איך זה יכול להיות שמגזר שכולו נתינה וחסד וערכים ושליחות, מתרחשת בין כתליו זוועה חברתית שכזו. אין קול ואין זועק.
תגידו: בטח שיש. אתה לא מכיר. היו ועדות בכנסת, יש מיליון יוזמות בשטח, בין אנשים יקרים שמתנדבים, בעפרה, ברמת הגולן, בגבעת שמואל, בירושלים. ויודעים מה? אני מכיר את רובם. אנשים מקסימים. נהדרים. כאלו שגם ישבו בכנסת והתחילו להרים דברים. נו, אז מה אתה מבלבל לנו ת'מוח עכשיו על אדישות המגזר לרווקים ולרווקות, לגרושים ולגרושות, לאלמנים ולאלמנות וכן… גם לאנשים שפשוט אין להם כרגע זוגיות והם מוצאים את עצמם יושבים מול נרות החנוכה ולא מצליחים להתרכז בתפילה כי בדיוק נכנס להם משהו לעין, רק שאף אחד חוץ מהם לא שם לב לזה בגלל שהם נו, איך קוראים לזה? לבד.
ואז אמר לי משהו: "תגיד, איך זה קשור בכלל לכנסת? אתה רוצה לחוקק חוק נגד בדידות?". אז לא, לא התכוונתי לזה. התכוונתי לבניית תוכנית אופרטיבית ומאוד פשוטה, שתבנה מסגרת כמו למשל 'שבתות אירוח', שבהן רווקים יגיעו וישמעו שיחות וסדנאות והרצאות ושיעורים מפי מיטב הקואוצ'רים והמרצים. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה.
ואת אותן שבתות יהיה צריך לסבסד, כדי שגם רווקים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם על שבת 1,500 שקל יגיעו. והמעטפת הזו תעניק לרווקים ולרווקות ליווי מתמשך. למה? כי בלי ליווי וייעוץ זה הרבה יותר מורכב. והדברים האלו צריכים סבסוד, תמיכה, כספים, השקעה פיננסית.
nathan-dumlao-unsplash
כן, אני יודע שאנחנו לא אנגליה. אפילו לא קרובים. ובכל זאת אם באנגליה מצאו לנכון להקצות תקן מוכר ורשמי לשר שיהיה ממונה על בדידות, אז כנראה שגם בישראל אפשר. רק המחשבה מכמות הכספים והתקציבים שזרמו השנה לכל מיני דברים כל כך הרבה פחות חשובים מהרעיון הזה… פשוט מטריפה.
יצא לי בחנוכה הזה לקבל עשרות סיפורים של רווקים, ובעיקר של רווקות. כולם נוגעים ומספרים את סיפור הבדידות. לצערי, לא יכולתי להעלות את כולם, אבל אלו שכן – נגעו באלפי אנשים.
קיבלתי עשרות בקשות ופניות מאנשים טובים שהציעו את עזרתם. נפגשתי עם ח"כים ואנשי ציבור. אנשים שזיהו את צורך השעה.
אם יש לכם רעיון או אפשרות אופרטיבית להצטרף למיזם שאנחנו רוצים להתחיל לגלגל מול הגורמים הרלוונטיים, מיזם שלא יהיה בבחינת 'מור אוף דה סיים' אלא משהו חדשני, ייחודי, הוליסטי – אני יותר מאשר אשמח להיפגש איתכם. הכי אמיתי שיש. בכל מקום בארץ.
כי בסוף, בואו, מי מאיתנו לא מכיר אנשים בודדים? אחות, בת דודה, בן דוד, ילד, נכדה, חבר קרוב, שכן, קולגה, מתפלל בבית כנסת.
ויודעים מה הכי כואב לי? המשפט שכתבה לי רווקה שסיפרה שבכתה לכרית שלה ולאלוקים: "לפעמים אני מרגישה שבמגזר שלנו, הכי ערכי שיש. הכי נותן שיש. הכי אידיאלי שיש… עדיף לך כבר להיות מאחז ולא רווקה. כי על מאחז הציבור שלנו יפיל את הממשלה; ואם את רווקה? טוב, את כבר יכולה ליפול לבד…".
