השבוע קיבלתי למייל ממורה צעירה בחטיבת הביניים את המכתב הבא: "שלום אבינועם. אני מחנכת בחטיבה. אתמול בבוקר נדהמתי לגלות שהמערכת המקוונת שכל התלמידות שלי משתמשות
חבר טוב סיפר לי שפעם היה לו חייל שביקש ממנו עזרה כספית. כשהגיע לביקור בית הופתע לגלות גי'פ יוקרתי של BMW ופלזמה ענקית בסלון. שאל
הנה סיפור טרי מדוע אסור אף פעם להתייאש, גם שזה נוגע לחינוך… חבר שלי מחנך בישיבה תיכונית במרכז הארץ היה מאוד מתוסכל מכך שהוא
זה היה בתיכון. אני הייתי בכיתה יא והוא הגיע להעביר לנו שיעור על שמירת הטבע וחינוך אקולוגי: הוא הראה לנו סרטון נהדר וממש הצליח לסחוף
ולפעמים, מחנך יכול להיות גם מישהו שלא סיים תואר בחינוך ואין לו תעודת הוראה: אני עומד בחנות צעצועים ידועה מאוד בירושלים ומחכה בתור. לפניי אמא
נתקלתי בסיפור נפלא ואני חייב לשתף אתכם: יום אחד פגש גבר במורהו מבית הספר היסודי. פנה הגבר אל המורה ושאל: "אתה זוכר אותי? הייתי תלמיד
כשבדקתי בתי ספר לעבודה, הגעתי פעם לראיון בבית ספר בירושלים ובגלל שהקדמתי בעשר דקות חיכית על הספסל כמו שביקשה ממני המזכירה ליד חדר המנהל. בסוף
הוא קיבל ידיעה חמה על כך שכמה תלמידים שלו מתכוונים להיפגש במקום הקבוע שלהם בתוקפת הקורונה ו'לדפוק את הראש' עם וודקה אבסולוט, סיגריות וערק איילים.
"עזוב אותך, שטויות", אמר לי האבא הזה באסיפת הורים כשהגשתי לו את הציונים של הילד שלו. "לא הבנתי. אתה לא מעוניין לראות את הציונים של
השבוע נתקלתי בהודעה קטנה באחד מהאתרים ברשת: טליה מרדיקס, אשה בת 54 נהפכה לאמא לאחר טיפולים רבים וילדה תאומים. למה אנחנו לא מקבלים הודעות
