אבינעם הרש (מחנך)
מה בכלל הכיף בללכת עם נעל חדשה, אם אתה יודע שהיא גורמת סבל למישהו אחר?
פתאום אני קולט שרוב התלמידים שלי בכיתה ד' התחילו להגיע לכיתה עם נעלי נייק של רונאלדו – CR7 – נעלים יקרות שעולות באזור ה-300 שקל.
אחרי 6 תלמידים מקובלים שהגיעו לכיתה עם הנעליים האלו, חשבתי כמה זמן ייקח עד ששאר תלמידי הכיתה יצטרפו, ואכן: בכל יום הצטרף עוד תלמיד לילדים המאושרים שההורים שלהם יכלו להרשות לעצמם לקנות את הנעליים היוקרתיות.
למחרת בערב קיבלתי שיחת טלפון מאמא שבכתה לי בטלפון ואמרה שהילד שלה מטריף אותה בגלל שהוא לא מצליח להבין שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות לו את הנעליים האלו: "אתה יודע מה זה 300 שקל בשבילי? מאיפה אני אביא לו אותם? אני גם ככה חוזרת הביתה מפורקת משתי עבודות והידיעה שהילד שלי משתגע מקנאה ואני לא מסוגלת לעזור לו בזה כואבת ומתסכלת אותי כל כך!".
הבנתי לליבה אבל חשבתי- מה אני יכול לעשות כמחנך? אנחנו חיים במדינה חופשית ואני לא יכול להכריח את ההורים שלא יקנו לילדים שלהם צעצועים ובגדים יקרים שלתלמידים אחרים אין.
תגידו שמדובר בהכנה הטובה ביותר לחיים האמיתיים: גם שם הרי הם הולכים להיתקל בדברים שהם בחיים לא יוכלו לקנות אז כדאי להרגיל אותם מעכשיו, אבל בעיניי היה כאן מסר הרבה יותר חשוב: נכון, יש לכם כסף. הרבה כסף. וסבבה לכם ונכון, אתם לא חייבים לי שום דבר בתור מחנך כיתה ותעשו עם הכסף שלכם מה שאתם רוצים, אבל אם אתם שואלים אותי מה עדיף לילד שלכם: נעלי נייק של רונאלדו – CR7 ואפשרות להסתובב איתם כמו טווס ולגרום לשאר התלמידים שאין להם לקנא, או – להסביר לילד שלכם שלמרות שיש לכם את האפשרויות אתם מעדיפים לחסוך וללמד אותו סולידריות חברתית מהי ולגרום לשריר האינטליגנציה הרגשית שלו להתפתח… כמובן שאני אשמח עם תבחרו באפשרות השנייה.
אז התקשרתי לוועד הורים ויזמתי איתם פגישה, ואז התקשרתי באופן אישי לשאר ההורים שקנו כבר לילדים שלהם את הנעליים הללו וביקשתי שמעבר לשעות הלימודים יעשו מה שהם רוצים, אבל אני מבקש – לא מחייב. לא דורש. רק מבקש שבשעות בית הספר יתחשבו בחברים שאין להם. להפתעתי רובם הגדול הסכים הבין ואף העריך את המהלך. רק ששום דבר לא הכין אותי לתלמיד הבא שניגש אליי בסוף השיעור ואמר לי: "שתדע לך המורה שאבא שלי יכול לקנות לי 20 נעליים כאלו של נייק אם הוא רוצה. רק שכשביקשתי ממנו לקנות לי זוג הוא ענה לי: 'כל עוד יש בכיתה שלך תלמיד שרוצה לקנות נעליים כאלו ואין לו את היכולת, אז אני לא רוצה שגם אתה תלך. מה זה שווה ללכת עם נעליים יקרות ולגרום כאב לחברים שלך?'".
למה נזכרתי בזה? כי עברתי בתחילת השבוע ליד החנות של 'נייק' שבה אירע המקרה וחשבתי שוב על האבא הזה כשראיתי שלושה ילדים שנראים לי בכיתות ה-ו מצטיידים בנעלי נייק חדשות לכבוד פתיחת הלימודים, דשנים ומלאי אושר, מחייכים אל ההורים שלהם שגם הם מאושרים למראה שביעות רצון ילדיהם.
"תאמין לי", אמר המוכר בחנות לאחד מהם: "כל החברים שלך יקנאו בך אחרי שיראו שאתה הולך עם הנעל הזו, זו הנעל הכי פצצה שיש היום בשוק!", קבע בביטחון, והילד חייך. ואמא שלו חייכה. ואני רק חשבתי אם הם באמת מבינים את המשמעות של המשפט שהמוכר אמר עכשיו ומה בכלל הכיף בללכת עם נעל חדשה, אם אתה יודע שהיא גורמת סבל למישהו אחר. ומה היה קורה אם הילד היה קונה נעל חדשה, סולידית ועדינה יותר ולא כזו שתגרום לכולם לקנא?
אבל איך אומרים? תתחדש.
