אבינעם הרש (מחנך)
יש תלמידים שיש להם מתמטיקה, אנגלית ומחשבים הרבה יותר ממנו. אבל לא נשמה, לב ורגישות יותר גדולים משלו
אחד מהסיפורים שהסתובבו בחדר המורים שלנו לפני שנה ונהפך לרלוונטי בימים אלו, הוא על תלמיד בכיתה ז' שהכניס את כל השכבה שלו לבידוד. נבוך ומתוסכל פנה התלמיד אל המחנך ואמר לו שהוא מרגיש שהלך עליו. עוד מעט יתפרסם שמו וכל השכבה תתהפך עליו:
'בגללך נכנסו לבידוד! למה לא נזהרת מספיק?'
המחנך ניסה להשהות את פרסום השם של התלמיד, אלא שעקב הלחץ הגובר והולך מצד ההורים, שטענו שזה לא לעניין לא לפרסם את שם התלמיד שנדבק, הוא הבין שאין לו ברירה.
אחרי כמה שעות משעת ההתלבטות הוא קיבל שיחת טלפון מתלמיד נוסף שלו שאמר לו שגם הוא נמצא מאומת. כעת היו למחנך המאומת שני שמות של תלמידים מאומתים. או אז חשב המחנך, לפחות משהו טוב אחד ייצא מכל המהלך הזה: ההתנפלות העתידית על 'התלמיד המדביק' פחתה בחצי. בערב, אחרי שהמחנך כבר פרסם את שמם של שני התלמידים, הוא קיבל שיחת טלפון מאמו של התלמיד השני, שאמרה לו: "רק שתדע, הילד שלי שהתקשר אליך ואמר לך שהוא מאומת – הוא לא באמת מאומת…"
"מה זאת אומרת?" שאל המחנך.
"זאת אומרת, שהוא מכיר את התלמיד שנמצא מאומת והוא חבר טוב שלו. הבן שלי מכיר ויודע עד כמה מורכב לו מבחינה חברתית. התלמיד הזה אמר לו שהוא יודע שעכשיו הוא גמור חברתית. לא מספיק שגם ככה בשוטף קשה שלו אז עכשיו אחרי שכולם יידעו שבגללו הם נכנסים לבידוד בכלל הלך עליו".
המחנך שהקשיב לדברי האמא, הבין לאיפה השיחה הולכת. האם המשיכה:
"ואז הבן שלי הציע לחבר שלו, התלמיד המאומת: 'בשביל שלא הכול ייפול עליך, אני אגיד גם שאני מאומת. ככה חלק מהאש תלך אליי'. אתה מבין? הבן שלי לא באמת מאומת. הוא רק לא רצה שיכאב לחבר שלו".
המחנך סיפר לאחד מהמורים בחדר המורים שלנו, שהוא חבר שלו, שבכל 18 שנותיו כמחנך, מעולם הוא לא נתקל במקרה של רגישות כזו של תלמיד.
***
אני זוכר איך שפעם, חבר שלי, מחנך כיתה ו, שהיה עדיין רווק, הגיע לחדר מורים מפורק וגמור לגמרי. הוא סיפר לי שאיך שהוא סיים את השיעור, תלמיד אחד (מכיתה ח) ניגש אליו ושאל אותו אם הכול בסדר ואם הוא, התלמיד, יוכל לעזור לו במשהו. חבר שלי כל כך התרגש מהמחווה שהתלמיד הזה ראה אותו והוא לא היה שקוף בעיניו, עד שלרגע אחד הוא התבלבל ושכח את מקומו כמחנך ואת מקום התלמיד כ…תלמיד והתחיל לספר לו מה קרה לו אתמול בערב עד שהוא תפס את עצמו בזמן והתעשת.
כששאלתי אותו מי זה היה, הוא נקב בשמו של אחד מהתלמידים המורכבים ביותר שיש בכיתה, אם לא המורכב שבהם.
"אתה מבין", הסתכל עליי ואמר לי: "יש תלמידים שיש להם מתמטיקה הרבה יותר טובה מהמתמטיקה שלו. יש תלמידים שיש להם אנגלית יותר טובה מהאנגלית שלו ויש תלמידים שלא רואים אותו ממטר בכל מה שקשור למחשבים. אבל תראה לי תלמיד שיש לו נשמה, לב ורגישות יותר גדולים מהתלמיד הזה?"
***
בעקבות המקרה הזה של התלמיד שלי, חברי המורה ביקש להעלות לישיבת צוות הבאה את המקרה שקרה לו וכנגזרת מכך שאל את השאלה: מה ואיך אנחנו עושים בשביל להטמיע בתלמידים שלנו אינטליגנציה רגשית?
ואז, מורה אחר שמלמד את אחיו הגדול של אותו תלמיד רגיש ששאל את חבר שלי לשלומו, סיפר שלפני שבועיים הייתה אספת הורים שהוא נשאר בה עד מאוחר כאשר רק הוא, אב הבית ועוד הורה אחד נשארו בבית הספר. כעבור כמה דקות הבחין שאותו הורה אוחז בשקית אשפה ועוזר לאב הבית בפינוי האשפה בשעה עשר בערב. "זה היה מדהים – מעולם לא ראיתי הורה שעושה מעשה כזה", אמר המורה בהשתוממות.
ואז אמר אותו מורה, שההורה הזה שעזר לאב הבית בפינוי האשפה, היה גם אביו של אותו תלמיד רגיש ששאל לשלום חבר שלי.
והרי לכם המתכון לגידול ילדים רגישים.
(ניצבים תשפ"ב)
