כל המאמרים במדור שעת מחנך

ביום שני נכנסתי לאחד מאתרי החדשות המובילים בישראל. שוב "הותר לפרסום". רק בן 20, לא הספיק כלום. ואני חשבתי על התמונה של האם השכולה שאיבדה

במוצ"ש תפס אותי חבר טוב שמחנך כיתות ז', ואמר לי שיש לו משהו שייתכן שיעניין אותי בשביל הטור שלי ל'שבתון': "יש לי תלמיד שגר בשכונת

ביום שני בערב חבר שלי שלח לי הודעת ווטסאפ ויראלית ליום השואה, אבל נדמה לי שהיא רלוונטית לכל ימות השנה: "מנהל בית ספר כתב לכל

כשחינכתי כיתה ז', נכנסתי לכיתה והתחלתי לדבר עם התלמידים על יום השואה – עד שקלטתי שאני מדבר לעצמי. עצרתי ואמרתי להם: "טוב יאללה, אל תעשו

בשעה שש הסגנית התקשרה ומסרה לי את הבשורה: ריקי, הסייעת המקסימה שלי. ה'סבתא' של הכיתה, איננה. ניסיתי לשחזר את המילים שאני שומע, אבל הרגשתי שמשהו

אין הורה שלא מכיר את אחד מהסימנים הברורים ביותר לתחילת גיל ההתבגרות – שלב ה'ויפתח ה' את פי האתון': אתה מעיר לילד שלך על משהו,

חודש ניסן באופק, וברחבי בתי הספר מתחילים להתניע את החזרות למופעים ולטקסים שאמורים לייצג את החלק האחרון של השנה – הפעם, כמובן, בסימן 7 באוקטובר.

יש את המשפט שכל איש חינוך אוהב להגיד: "חינוך מתחיל מהבית". תמיד אני חושב על אלפי המורים שמקיימים אסיפות הורים, וכל ההורים מסתכלים עליהם ובוחנים

כשהייתי תלמיד בכיתה י', נכנס לכיתה אדם לא מוכר, טמיר, עם עמידה זקופה, זקן ומבט חודר: הוא הסתכל לנו בלבן של העיניים ושאל אותנו מי

זה קרה כשחינכתי את תלמידי כיתה ז'. הוא ניגש אליי במבט מבויש בהפסקה ואמר לי: "המורה, יש דבר חשוב שאני חייב להגיד לך. נכון מחר