אנשים אחים אנחנו

בואו תהיו כנים, ועם יד על הלב תענו על השאלה הבאה:

מה הסיכוי שדווקא עכשיו תצליחו לכנס לסעודת שבת אחת תלמידים חילונים ודתיים, ושבסוף השבת כל אחד ירגיש שהוא יצא באורות, ואף אחד לא ניסה לכפות עליו משהו או לגזול לו את האידיאלים שהוא מאמין בו?

דווקא עכשיו, כאשר יש קיטוב ושסע עמוקים כל כך בחברה הישראלית המדממת, פרויקט כזה של שבת משותפת לדתיים ולחילונים יסתיים בהצלחה מסחררת, שכל התלמידים יצאו ממנה בהרגשה שאת השבת הזו – החווייתית, השונה, הייחודית, הערכית – הם יזכרו לעוד שנים רבות?

אז השבוע השתתפתי בשבת בבית קשת בשוהם, שם אני עובד כמחנך. עבדנו עליה כבר כמעט שנתיים. הפסקנו לספור את הקולות שאמרו שאין סיכוי. שחבל על הזמן.

כשהעלינו את ההצעה בפני איילה המנהלת, חשבתי שהיא תגלגל אותנו מכל המדרגות. גם ככה ב"ה לא חסרים אתגרים. אבל היא דווקא אמרה שיש על מה לדבר ולא שללה על הסף. התחלנו לעבוד, לבדוק היתכנויות, לדבר עם הורים, למפות התנגדויות, ואיילה ממשיכה להאמין ולתת רוח גבית. כל מורה צריך מנהלת אחת שתאמין בו. עד הסוף.

הגענו לשבת. היה חשמל. אתה רואה תלמידים זורחים. התחלנו בתערוכה 'מהו החפץ שמסמל את השבת שלי?' תלמידה אחת הביאה מהבית נעל, ואמרה שבכל שבת שהם מגיעים ליישוב הדתי של סבתא שלה, השער סגור אז הם מחנים את המכונית מחוץ לשער ושולפים את הנעליים הנוחות והולכים ברגל; אחד הציג את הגביע שעובר במשפחתו שעלתה ממצרים, ואיתו הם מקדשים על היין; אחר – את קסדת טיולי האופניים של שבת; והרביעית הציגה את המשחקים שבהם הם משחקים בשבת.

הצענו אופציות: מי שרוצה פעילות בערב שבת – מוזמן; מי שרוצה להתפלל – מוזמן. אף אחד לא מכריח או מחויב. הכל בנחת, בחיוך ובמאור פנים. הנוסחה שלנו הייתה פשוטה מאוד: שום חילול שבת. תלמידים דתיים ירגישו בשבת כזו בבית. עם קידוש. ושלום עליכם. וסעודה. תלמידים חילונים מוזמנים לשתף ולהביא את השבת שלהם. בלי להתנצל, בלי להרגיש שמישהו מנסה לעשות להם הדתה. שרנו "שבת בבוקר יום יפה". במהלך הארוחה הייתה פעילות שהועברה על ידי תלמידים חילונים. כולם השתתפו. הקסם בדבר היה שבכל רגע ורגע תלמידים בחרו מה הם רוצים לעשות. בסוף התלמידים הלכו לבתים שלהם בשעה 23:00, עם טעם של עוד. למחרת התקיים בית מדרש על נושאים אקטואליים לכל התלמידים, דתיים וחילונים. שוב ביחד. תלמידים שעסוקים עד הראש בסוגיות לימודיות ולא בנפרד ובשונה.

הצענו אופציות: מי שרוצה פעילות בערב שבת – מוזמן; מי שרוצה להתפלל – מוזמן. אף אחד לא מכריח או מחויב. הכל בנחת, בחיוך ובמאור פנים

אני לא נאיבי. אני בטוח שהרבה קוראים את הטור הזה ואומרים לעצמם: "נו באמת, שבת חילונים ודתיים?' אתה באמת חושב שזה יכול לעבוד? הרי ברגע שכל אחד יתעקש על העקרונות שלו. ברגע ההתנגשות, אף אחד לא יוותר. תשחרר אותנו ממופע הצביעות הזה…".

אבל אני בכל זאת יצאתי מהשבת הזו אופטימי מאוד. כי הבשורה של השבת הזו הרבה יותר גדולה בעיניי: זה לא דור העתיד שלנו, שחי בסרט שהוא לא יכול להכיל, לכבד ולחיות אחד עם השני; זה אנחנו, המבוגרים, שהרגלנו אותם ואת עצמנו לשוני ולהיפרדות ולהעמקת הפער. ואם תרצו, נראה לי שאפשר לתמצת את השבת הזו בארבע מילים:

אבל אנשים אחים אנחנו.