בנאום הסיכום של משה רבנו, ערב הסתלקותו מהנהגת העם, הוא מפנה את מבטו ואת דבריו אל העבר ואל העתיד, ומשתמש מספר פעמים ביחידת הזמן שנקראת
בחג הסוכות אנחנו יוצאים אל 'דירה' ארעית בטבע, ואליה חז"ל מזמינים לנו את האושפיזין. כל אחד מהאושפיזין מבטא נקודה ייחודית לו. אבל אפשר גם להזמין
עד לפני כמה עשרות שנים בלבד, היה מקובל לחלק את החגים המופיעים בתורה לשתי קבוצות: האחת היא הרגלים, והגדרת שלושת החגים כקבוצה אחת כתובה במפורש
ההתבוננות בחג הסוכות מזמינה אותנו לעצור ולחשוב על קשרים נסתרים בין מילים ומושגים, וגם מעבר להם, אל המציאות הטכנולוגית המשתנה ללא הרף. מתוך התבוננות בשורשים
קשה שלא להקביל את סיפור הימים שלפני קריעת ים סוף למציאות ימינו, בעיקר כשאנו מצרפים לדברי התורה שבכתב את המבט המיוחד של חכמי האגדה שבתורה
פרק התהלים שאותו אנו אומרים בכל יום, ופעמיים בחנוכה, נחלק באופן בולט לשני חלקים. ראשון בהם הוא שבח והודיה לריבונו של עולם על גאולה ממצוקה.
את פירות מערכת החינוך, ובתוכה תנועות הנוער, על חשיבותן העצומה, ראינו בשנה האחרונה בצורה משמעותית ביותר. התגייסותם של בני הציונות הדתית, יחד עם רבים-רבים מעם
השנה, החלטנו לארח בסוכה של "שבתון" 7 אורחים שקשורים למלחמת "חרבות ברזל": פראמדיקית, אב שכול, מילואימניק, שורד ממסיבת הנובה, רעיה של מילואימניק, אם של חטוף
השקט בין תושבי העיר הערבים ליהודים, הפתרונות להגירה השלילית מירושלים, וקליטת עשרות אלפי מפונים מהצפון ומהדרום בשל מלחמת "חרבות ברזל": בפרוס חג הסוכות, ראש העיר
מדי שנה, עם צאת יום הכיפורים, אנו עדים לשינוי הנעשה בחצרות: אט-אט קמות להן סוכות מרשימות ויפות, והרחוב הופך הומה ומלא תכונה. את השקט היחסי
