
עדיף להיות צייתן מאשר מתוחכם
המשפט: "אין דבר העומד בפני הרצון" הוא פתגם עממי, שאינו מופיע במקורות חז"ל. סבורני שיש בו גם בעייתיות רבה, שכן הוא קובע שביכולת האדם

המשפט: "אין דבר העומד בפני הרצון" הוא פתגם עממי, שאינו מופיע במקורות חז"ל. סבורני שיש בו גם בעייתיות רבה, שכן הוא קובע שביכולת האדם

"העם נדרש להתבגר, לגבש יזמות, ליצור הסכמות ולקדם תהליכים שיאפשרו קיום הרמוני יחדיו בארץ הזאת" בין השבת שעברה לשבת זו תם עידן, והחל עידן חדש.

מחלוקות הן כורח! השונות והגיוון שקיימים בחברה האנושית מבטיחים שהן תהיינה תמיד, שהרי: "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם של בני אדם שוות" (סנהדרין

מן המפורסמות הוא שחטאם של המרגלים לא היה בעובדות שהם מסרו, אלא בפרשנות השלילית שהוסיפו, ובמסקנה הפסימית שקבעו: "לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ".

עם סיומו של מבצע "שומר החומות" התחדדה שוב התובנה שאנו מכירים כבר ממערכות צבאיות קודמות: על מדינת ישראל להיות יוזמת ולא נגררת. נראה, שעיקרון זה

הכל יודעים למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה. אולם, מדוע נסמכה פרשת נזיר לברכת כוהנים? נראה שבכך מחדדת התורה את ההבחנה שבין שתי דרכים שעומדות

בימי שפוט השופטים ניצב עם ישראל בפני משבר כפול והדבר בא לידי ביטוי בכפל המילים: "ויהי" שפותחות את מגילת רות: "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי

אסון מירון, שדבריי נכתבים תחת צלו הכבד, עורר בי אסוציאציות מיידיות לפסוק שבפרשתנו: "וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו" (ויקרא כו, לז), המתאר מצב בו אנשים נכשלים זה בזה

לפי מסורת אחת ל"ג בעומר הוא גם היום בו יצא רבי שמעון בר יוחאי ממערת מחבואו בבריחתו מפני הרומאים (ערוך השולחן, תצ"ג ז'). יציאה זו מייצגת

שלוש המילים הקובעות את "הכלל הגדול בתורה": "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מעלות שלוש תהיות גדולות: ראשית, מה טיבה ומה מהותה של האהבה עליה מדובר בפרשה? שנית,