הסיבה לרווקות המאוחרת

צעירים הפוגשים בני זוג בעלי פוטנציאל מתאים לבניית קשר זוגי טוב ובריא, נמנעים מלומר "כן" ולהתחתן

השאיפה להתקדם בחיים מלווה אצל אנשים רבים בתכונות של מקסימליזם ופרפקציוניזם. תכונות אלה עשויות לדחוף אדם לפעול ביעילות ובחריצות על מנת להצליח ולהגיע להישגים גדולים, אולם הן עלולות להיות לרועץ ולגרום לוויתור על הישגים קטנים. שְׁלֵמוּתָנוּת עלולה לייצר גם דחיינות, שכן המקסימליסט אומר לעצמו: כל עוד חסרים לי התנאים הדרושים להגיע לתוצאות מושלמות, עדיף שאמתין לשעת הכושר. פרפקציוניזם שלילי מוליך לגישה של "הכל או כלום", יוצר בזבוז מיותר של זמן ואנרגיה על פרטים טפלים, גורם פחד מכישלון, מביא לדימוי עצמי נמוך ואף לחרדות ולדיכאון.

האדם המושלם ביותר, משה רבנו, הצטיין גם ביכולתו להסתפק בהישגים חלקיים כשהדבר נדרש. כבר בפעולות שביצע בתחילת דרכו, כשיצא מארמון פרעה והתערב למען החלשים, ידע שהוא לא פותר בעיות בשלמות, אך היה נחוש להציל עשוק ומוכה ולפעול למען הצדק. בפרשתנו, כשהוא לקראת סוף דרכו, ומבין שלא ייכנס לארץ המובטחת, הוא מוכן להסתפק בראייתה בלבד, ומשלים אף עם הגזירה לראות את הארץ מרחוק מבלי לעבור את הירדן.

מתוך גישה זו הקצה משה בפרשתנו ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: "לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת…" (דברים ד, מא-מב). רש"י מציין שהפעולה החלקית שביצע משה הייתה באותה עת חסרת ערך, שכן ערי המקלט שקבע לא פעלו, כל עוד לא הוקצו ערי מקלט גם בארץ כנען. הרציונל של משה היה: "מצווה שאפשר לי לקיימה – אקיימנה".

האם האדם צריך להסתפק בבינוניות ולוותר על חתירה לשלימות? לא ולא! מסורת חז"ל מלמדת אותנו שכל אדם צריך לראות לנגד עיניו את הדגם האידיאלי הגבוה שלאורו ילך: "לפיכך יהיו אומרים כל אחד ואחד, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב" (תדא"ר כ"ה), אולם בה בעת על האדם להכיר את מקומו (אבות ו, ו), ולהעריך נכון את מעלותיו ואת חסרונותיו. יש לשלב בין אידיאל גבוה ומושלם שמעניק לנו השראה והנעה, לבין חשיבה פרקטית והגיונית שמתחשבת במגבלות המציאות.

בתחומים רבים בחיינו מהווה השאיפה לשלמות גורם משתק, שמנטרל כל יזמה וגורם לאימוץ העיקרון: "שב ואל תעשה עדיף". המקסימליזם המשתק יכול למנוע מאדם להתחיל בפעילות גופנית או בדיאטה, להימנע מלהצטרף לשיעור תורה או לפעילות התנדבותית, וזאת מחשש שלא יוכל להתמיד בהם ולבצעם בהצלחה מלאה.

לתופעה זו יש השלכות שנוגעות ל-ט"ו באב שחל השבת. ט"ו באב, שנחקק בתודעה הישראלית בתור "יום האהבה", הוא לפי מקורותינו "יום הנישואין". ביום זה היו בנות ירושלים מחוללות בכרמים, "ומה היו אומרות: בחור… תן עיניך במשפחה" (משנה תענית ד, ח).

תופעת הרווקות המאוחרת שאנו עדים לה כיום, נובעת מגורמים רבים – תרבותיים, חברתיים ואישיים. יש שהיא קשורה גם בשאיפה לשלמות, המשתקת את יכולת ההחלטה החיובית. צעירים הפוגשים בני זוג בעלי פוטנציאל מתאים לבניית קשר זוגי טוב ובריא, נמנעים מלומר "כן" ולהתחתן, משום שהם מצפים לבן הזוג המושלם. זיווגים בנוסח המחולות בכרמים אמנם אינם מתאימים לזמננו, אולם כדאי להקשיב לבנות ירושלים שהיו אומרות: "תן עיניך במשפחה", אל תתנו עיניים גדולות בכל הפרמטרים האפשריים, שכן אז תישארו כל החיים בשלב החיפושים.

אמנם שְׁלֵמוּתָנוּת היא רק אחד הגורמים האישיים שעלולים לשתק, וייתכנו גורמים נוספים כגון: קושי בקבלת החלטות, חששות קונקרטיים, השפעות של חוויה קודמת, תפיסה מוטעית של זוגיות ועוד. אולם שְׁלֵמוּתָנוּת היא מרכיב חשוב שיש להתמודד אתו, כדי להצליח ליישם את המורשת שלימד משה: הזדמנות הבאה לידך – אל תחמיצנה, אף על פי שהיא לא מושלמת. יש לזכור שהטוב מאוד הוא אויבו של הטוב, וכי לפעמים צריכים להתפשר מעט, כדי לזכות בהרבה.

(ואתחנן תשפ"א)