ראש השנה הפותח גם שנת שמיטה – הזדמנות לשמוט

 

ראש השנה הפותח שנת שמיטה הוא הזדמנות נפלאה לעריכת חשבון נפש שיתמקד במעבר משליטה לשמיטה בחומר, בחברה וברוח

הרקע לכך שדווקא א' בתשרי נקבע כיום תחילת השנה וכיום דין נעוץ, לפי חז"ל, בכך שביום זה נברא האדם. לדבריהם, בראש השנה נבראו אדם וחוה, ובו-ביום הצטוו שלא לאכול מפרי עץ הדעת, חטאו, נידונו ויצאו בדימוס, כלומר: קיבלו פטור מעונש המוות שהיו אמורים לקבל. לפיכך "אמר הקב"ה לאדם: 'כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה, ויוצאין לפני בדימוס'" (ר"ה כז, ע"א, ויק"ר כט).

ביום זה הפקיד הקב"ה את העולם בידי האדם, ותבע ממנו להכיר בריבונות הבורא עליו, על-ידי כך שיימנע מאכילת פרי העץ האסור. די היה בעץ אחד זה כדי להזכיר לאדם באופן מתמיד את אדנות הבורא ואת חובתו לרסן את שליטתו בעולם הטבע. ברם, האדם רצה להשתלט על הכול, ובעקבות כישלונו, אנו נדרשים לשמיטה של כל עצי הגן וגידולי הקרקע, במשך שנה שלמה בכל שבע שנים, אולי כך נפנים "כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה… יש אדון עליה ועל אדוניה" (ספר החינוך, פד). מצוות השמיטה מעמיקה ומחדדת את ההכרה במלכות ה', שהיא גם מהותו של ראש השנה, ובאמצעותה "תדעו שהארץ שלי היא" (סנהדרין לט, א).

רעיון השמיטה רלוונטי ביותר גם לבעיות האקוטיות של האדם המודרני, כאשר בשלושה היבטים משתלבים ראש השנה והשמיטה, ותובעים פחות לשלוט ויותר לשמוט.

א. משליטה לשמיטה בעולם. בראש השנה הראשון לבריאה נצטווה האדם על תחזוקה נכונה של כדור הארץ. המדרש הידוע מספר כי בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אמר לו: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קה"ר ז, א). מאז, האדם לא מפסיק לקלקל. מהמהפכה החקלאית ואילך, הוא הולך ומשתלט על עולם הטבע, ובעקבות המהפכות של העידן המודרני (התעשייתית, המדעית והטכנולוגית) מתחזקת מאוד שליטתו בעולם, וכך גם נזקיו: פליטת גזי חממה, התחממות כדור הארץ, זיהומי אוויר, מים וקרקע, הצטברות פסולת רעילה, דלדול משאבים, הכחדת צמחייה והשמדת זנים של בעלי חיים. הניצחון על הטבע הוא ניצחון פירוס, שיוצר איום על עצם הקיום, ובשנה האחרונה התרבו הסימנים לכך שמשבר האקלים מתעצם בקצב הולך וגובר.

השמיטה נועדה, כדברי הרמב"ם, ליצור גם תחזוקה נכונה של הארץ, שכן "הארץ תתחזק בעומדה שמוטה" (מו"נ ג, לט). בזמננו יש להרחיב עיקרון זה לתחזוקת כדור הארץ, ורעיון השמיטה קורא לשמוט מעט מהרדיפה החומרית ומהצריכה האינטנסיבית, ובכך לשמור על העולם שהרי אם נקלקל – אין מי שיתקן אחרינו.

ב. משליטה לשמיטה בחברה

מצוות השמיטה נועדה לדברי הרמב"ם (שם) גם ליישם את "החמלה על כל בני האדם, כמו שנאמר: 'וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ'" (שמות כג, יא) ולגרום לאדם "לקנות מדת הוותרנות" כלשון ספר החינוך. מידת הוותרנות מתחברת במישרין ליום הדין של ראש השנה ולימי התשובה, שכן חכמים לימדונו כי "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" (ר"ה יז, ע"א).

בתקופתנו מגיעים לשיאים חדשים הפערים הכלכליים בין המדינות המפותחות, בהן מתמודדים עם אכילת-יתר, לבין המדינות הנחשלות בהן סובלים מרעב ומתת-תזונה, ובמדינתנו קיימים פערים גדולים ביותר בין השכבות הסוציו-אקונומיות. שנת השמיטה אמורה להזכיר לנו את ערך הוותרנות, ובימי הדין והרחמים שבפתיחתה יש לעורר את מידת החסד, שקוראת לשמוט משלנו לטובת אחרים, ולעסוק בצדקה ובנתינה שמעבירות את רוע הגזרה.

ג. משליטה לשמיטה בחיינו האישיים

שנת השמיטה היא גם שנת תיקון רוחני. האדם שהחל בחטא האכילה מפרי הגן מתוך שלא עמד ביצרו, מְתרגל במהלכה התגברות על יצריו, כדברי המדרש: "גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ" (תהילים קג, כ)… אלו שומרי שביעית", שהם בבחינת "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (תנחומא ויקרא א). גבורה רוחנית זו יונקת מחיבור לתורה, שכן כדי להתגבר על היצר יש למושכו לבית המדרש (סוכה נב, ב). ואכן, מגמת השמיטה היא גם "להתעורר לדרוש את ה'" (ספורנו), "וכאשר יפרוק עול עבודה, יעסוק בתורה וחכמה" (רצ"ה קלישר), וישמוט מעט מהזמן המוקדש להישגים והספקים לטובת עיסוקים רוחניים.

ראש השנה הפותח שנת שמיטה הוא הזדמנות נפלאה לעריכת חשבון נפש שיתמקד במעבר משליטה לשמיטה בחומר, בחברה וברוח.

(ניצבים תשפ"ב)