אפשר לפתור את בעיות הממזרות – צריך לרצות

יש אפשרויות לפתור את בעיות הממזרות בדרכים שיעלו בקנה אחד עם ההלכה

המצווה "לֹא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל ה'" מתקיימת בזמננו בפועל, וילד שנולד לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה הריהו ממזר. מצווה זו נוהגת כיום, וזאת בניגוד למצוות רבות בתורה בכלל, ובפרשתנו בפרט. בין 74 המצוות שבפרשת "כי-תצא" יש רבות שאינן מתבצעות בפועל. המצוות שעוסקות בהוצאה להורג, באונס ומפתה או בלקיחת שבויה יפת תואר לאישה אינן נהוגות כיום. על בן סורר ומורה קבעו חכמים שהוא "לא היה ולא עתיד להיות", בדומה לבית המנוגע ולעיר הנידחת (סנהדרין עא, א). גם מחיית עמלק אינה מתבצעת כיום, וכמוה המצוות שנוגעות לעמונים מואבים ומצרים, שכן "האומות האלה כבר אבד שמם בבלבול סנחריב" (ספר החינוך תקסב).

המצווה "לֹא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל ה'" מציבה קושי תאולוגי-מוסרי כבד: כיצד ייתכן שילד שלא חטא ולא פשע, יסבול כל חייו בגין חטא שחטאו הוריו? קושי זה לא נעלם מעיני חכמים, שקראו עליו במדרש את הפסוק בקהלת "וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים", ופירשו אותו על ממזרים. המדרש אומר: "אבותם של אלו עוברי עבירות, ואלו העלובים מה אכפת להם?!" כלומר: מה להם לסבול?! (ויק"ר אמור, לב).

דין הממזרות מתקיים בימינו בפועל, וזאת בניגוד לתפיסה רווחת בציבור לפיה הרבנים נמנעים מלקבל עדות על ממזרות, והופכים כל אבן כדי למצוא פתח היתר לממזרים. בהלכה נקבעו כמה כללים שמאפשרים לדיינים להימנע מקביעת אדם כממזר. הם יכולים ללכת לפי הכלל "רוב בעילות אחר הבעל", ולייחס את הנולד לבעל האישה, אף אם הכל יודעים שבני הזוג חיים בנפרד. הם יכולים לקבוע שלמרות שחלפו 12 חודשים מאז הגירושין, היילוד הוא בנם של בני הזוג, וההיריון באותו מקרה נמשך 12 חודש, והם יכולים להניח שהתינוק נולד מגוי, ולפיכך אינו ממזר. חז"ל אף פסקו שגם אם הבעל והאישה לא חיו באותו אזור כשהאישה התעברה, ייתכן שהבעל הגיע בדרך נס על ידי שימוש בשם ה' או באמצעות גמל פורח, והילוד לא ייחשב ממזר.

במרוצת הדורות רבנים השתמשו בעקרונות הלכתיים אלה ואחרים, הגם שאלה היו מעין פיקציה הלכתית שעמדה בסתירה למציאות ולהיגיון. ברם, לא זה המצב בדרך כלל כיום. הדיינים מכניסים לרשימת פסולי החיתון שמכונה: "הרשימה השחורה", כל ילד וילדה שיש חשש של ממזרות לגביהם. רשימה זו מונה מאות אנשים ונשים שאינם יכולים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה בשל חטא הוריהם.

אולם אפשרות הנישואין אינה בעייתם היחידה של ילדים אלה. במקרים רבים הרשויות בישראל נמנעות מלרשום את אביהם האמתי כאב, וזאת כדי "להציל" אותם מהממזרות. חלקם נותרים יתומים מאב, ואצל חלקם יורה בית המשפט לרשום את שם הגרוש של אימם כאביהם כדי להצילם מממזרות. אב פיקטיבי זה, שיודע אל נכון שהילד אינו ילדו, לא יפרנס אותו ולא ידאג לו, ובמקרי גירושין קשים, אף עשוי לנצל את היותו רשום כאבי הילד כדי להתעמר בילד ולהתעלל בפרודתו או בגרושתו.

מקרים רבים של ממזרות נוצרים בגין סרבנות גט של הבעל. אישה המסורבת גט במשך שנים עשויה להכיר בן זוג ולהרות. לעיתים היא תבצע הפלה כדי לא ללדת ממזר, ולעתים בן זוגה יעזוב אותה בשל חששו מממזרות או בגין ההפלה. בעלה סרבן הגט יכול כמובן לנצל את קלף המיקוח המצוין שבידו ולהציב תנאי סחיטה לגירושין, כשבמקביל הוא ממשיך בחייו, ויכול אף להוליד ילדים מנשים אחרות, שכן אין בהם כל פסול מבחינה הלכתית.

אלה הן רק כמה דוגמאות שמשקפות את מורכבות הבעיות שיוצר סטטוס הממזרות בזמננו. יש אפשרויות לפתור בעיות אלה בדרכים שיעלו בקנה אחד עם ההלכה, ולשם כך צריך הציבור להיות מודע למציאות שתיארנו, וצריכים הדיינים והשופטים לגלות נכונות להתייחס לנושא. לשם כך הקימה רעייתי טו"ר רבקה לוביץ עם עו"ד ניצן כספי-שילוני מטעם "מרכז צדק לנשים" את פורום "דמעת העשוקים" שחברים בו כמאה איש ואישה, מלומדים ושומרי מצוות, ששואפים להביא מזור לבעיית הממזרות.

(כי תצא תשפ"א)