מקובל לייחס למקיאוולי את האמרה "המטרה מקדשת את האמצעים". אמנם אמרה זו אינה מופיעה בספרו המפורסם "הנסיך", אולם היא עולה ממנו בברור, שכן לדעתו, מותר
החברה האנושית של פרשת נח הידרדרה למצב של אל-חזור, והיה צורך בהתערבות א-לוהית כדי לאתחל אותה מחדש. בני האדם חטאו בגזל ובניאוף, כלשון המקרא: "ותימלא
המושגים אח– אחר– אחריות מהווים ציר מרכזי בספר בראשית. בפרשה הראשונה ראוי לעמוד על מעמדה של האחריות, המגלמת ערך מהותי בקיום האנושי. כבר לפני בריאת
כשאנו מדמים את ה' לאבינו, אנחנו מתכוונים בדרך כלל לתאר אותו כאב רחום וחנון, כדברי התפילה: "אם כבנים, רחמנו כאב על בנים". בפרשתנו משה מדמה
קהילת קודש בית לחם נחרתה בתודעתנו באופן חיובי ביותר. אנו זוכרים כיצד בהגיע נעמי ורות לבית לחם "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר", והנשים רעשו וקוננו למראה נעמי
המושג מענק, כנראה הגיע לעולם לראשונה בפרשתנו, בה התורה מצווה על אדון שהחזיק בעבד או באמה עבריים לא לשלחם ריקם בתום תקופת העבדות. הוא מצווה:
המילה "טוב" חוזרת ומופיעה 10 פעמים בפרשתנו, רובן בקשר לארץ ישראל ולחיים הטובים שיהיו בה לעם ישראל אם יעשה הישר והטוב. את כל הטוב הזה
סיכוייו של אדם הנמצא בצרה או במצוקה לשפר את מצבו אינם תלויים רק בעובדות אובייקטיביות הנוגעות למצבו, אלא גם בכוחות הנפש. לחולה שניחן באמונה ובתקווה
קיים הבדל מהותי בין בחינה רגילה של המציאות לבין בחינה "אסטרטגית" שלה. בחינה אסטרטגית מבקשת לבחון את המתרחש בראיה כוללת יותר. לא רק מה שקורה
בחסדי ד', אין אנו נתבעים עוד לקיים את מצוות קידוש השם במשמעותה הבסיסית והראשונית – מסירות נפש על קידוש השם. לא תמיד אנו שמים לב
