
רוח איש תכלכל מחלהו
מחתונת יעקב עם לאה ועם רחל נלמד יסוד הלכתי, 'אין מערבין שמחה בשמחה'. בתלמוד הירושלמי למדו זאת ממה שאמר לבן "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ

מחתונת יעקב עם לאה ועם רחל נלמד יסוד הלכתי, 'אין מערבין שמחה בשמחה'. בתלמוד הירושלמי למדו זאת ממה שאמר לבן "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ

הפרשה מתארת את סיפורם של עשו ויעקב. "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם אוהב אוהלים. ויאהב יצחק את עשו

סיכום האירועים והתקריות האנטישמיות ברחבי העולם מראה ומגלה כי שנת 2019 הייתה מן השנים היותר גדושות ומלאות בגילויי אנטישמיות. לא רק שאנטישמיות ברחבי העולם הנאור,

ל'לאום' המקראי אין משמעות של לאומיות כיוצא ממילונים מודרניים (Nation). הלאומיות האתנית או האזרחית המוכרת לנו היום הינה מונח מודרני באופן יחסי, על אף שיתכן

יצחק אבינו מצטייר כדמות פסיבית ביותר. בעקדה, אברהם הוא הפעיל ואילו יצחק נעקד. בהגיעו לפרקו אביו דואג לו לשידוך, ועבד אביו מביא לו את אשתו.
יצחק ורבקה זוכים לזוג תאומים השונים בדרכם ובאופיים. עשו איש שדה יודע ציד ולעומתו יעקב איש תם יושב אוהלים. הרשב"ם מפרש את המקראות כפשוטם, דהיינו,

יעקב ועשיו היו תאומים. לא תאומים זהים – שמקורם מאותה ביצית מופרית ודמיונם הגנטי מושלם, אלא "תאומי אחווה" – תוצר של הפריית שתי ביציות שונות

"אני לא מבין איך הוא לא מתייאש ממני כבר, בחיי, אני לא מבין. לי נמאס ממני, לכולם נמאס ממני ורק הוא והחיוך האופטימי שלו

יצחק מצווה על יעקב: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן". ציווי זהה מצינו אצל אברהם לאליעזר עבדו: "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי: כִּי אֶל אַרְצִי
הפרשה מתארת את הריונה של רבקה אמנו אחרי עקרות של עשרים שנה ותפילה של בני הזוג. ברגע של מבחן רבקה אומרת: "אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי…"