
על גמלים וגומלי חסדים
בהמותיו של אברהם היו יוצאות זמומות – עם מחסום לפיהן. קו זה ממשיך בפרשנות חז"ל גם ביחס לגמליו של אברהם: "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי

בהמותיו של אברהם היו יוצאות זמומות – עם מחסום לפיהן. קו זה ממשיך בפרשנות חז"ל גם ביחס לגמליו של אברהם: "ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי

פרשתנו סובבת, להבנתי, על ציר מופלא של חסד. חסדו של אברהם, חסדה של רבקה וחסדיהם של יצחק וישמעאל נגלים לנו בזה אחר זה. ומעל כולם

במרכז הפרשה מופיע תיאור נרחב אודות שליחותו של אליעזר עבד אברהם. וכך אומר המדרש: "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים". כוונת המדרש-

הניסיון האחרון בו התנסה אברהם אבינו היה, לדעת רוב המפרשים, ניסיון העקדה. אולם רבנו יונה מפרש שהניסיון האחרון היה קבורת שרה. לדבריו, הניסיון היה בכך

אנו חיים בעולם בו האדם מתחנך לצמצם ככל הניתן את מרחבי האי וודאות בחייו ופועל לכך. כיצד אם כן ירגיש המאמין כי ההשגחה שורה עליו

המשימה שהוטלה על אליעזר עבד אברהם, למצוא אשה ליצחק, אינה פשוטה כלל שהרי קשה זיווגו של אדם "כקריעת ים סוף" [בראשית רבה, פרשה סח]. כל

על דרך הכלל, המקרא אינו מרבה בחשיפת עולמו הפנימי של אדם. לרוב הוא מסתפק בתיאור קצר, יבש, גם כאשר מדובר במאורע ספוג דמעות ורווי רגשות.

התורה (בראשית כד סד) מתארת את תגובתה העזה של רבקה ברגע הראשון שבו היא רואה את יצחק במילים 'וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת

ההיכרות הראשונה שלנו עם שרה מתרחשת בסוף פרשת נח, כאשר הפסוק יציג בפנינו לראשונה את אשתו של אברם: "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת

הפרשה פותחת בסדרת פרשיות שעוסקות באברהם, שפירוטן בא ללמד מסר חינוכי. כפי שקובע המדרש "אמר לו [=לאברהם] הקב"ה: שב אתה סימן לבניך" [בראשית רבה, פרשה