ולא יכלו דברו לשלום
"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה. יש להם כמובן רקע, וחז"ל
"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה. יש להם כמובן רקע, וחז"ל

אחד הסיפורים המופלאים בתורה הוא פרשת חייה של רחל אמנו. בראשית הדרך נגלית לפנינו דמותה התלותית. "בתו של" לבן הארמי, "אחותה של" לאה, "אשתו של"

בין ענייני הפרשה חבוי פסוק שנוהגים לעבור עליו מהר: "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו" [בראשית לה;כב]. חז"ל

כמה אמת, עוצמה וגודל יש במילה אחת קטנה – קָטֹנְתִּי. בשיא המתח, עשרים שנה אחרי הבריחה והניתוק מהבית, כאשר הוא עושה את דרכו חזרה הביתה

מאבקו של יעקב אבינו הוא מאבקו של עם ישראל בכל הדורות. עמידתו בפני מלאכו של עשיו הינה אב-טיפוס לעמידתנו בכל שנות הגלות. יש 'נשמות טובות'

המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של יעקב אבינו, שהבדידות הייתה חוויה
יעקב מתכונן לקראת המפגש עם עשיו אחיו. במשך עשרים השנים ששהה יעקב בבית לבן לא עלה שמו של עשיו ולא הובע חשש מפני מפגש עתידי
בדרכו לארץ ישראל חושש יעקב אבינו משתי סכנות, האחת סכנה קיומית מיידית "פן יבוא עשו והכני אם על בנים", והשנייה סכנה קיומית לטווח רחוק בגיבוש

דרכי הקנין של ארץ ישראל, החזרה אליה, והאפשרות של כינון התיישבות ברת קיימא בה, העסיקו במאתיים השנים האחרונות רבים מגדולי ישראל. אמנם, חז"ל לימדונו שארץ

בפרשה מסופר על דינה שנחטפה על ידי שכם בן חמור נשיא החווי ונאנסת על ידו. לאחר האונס, שכם רוצה לשאתה לאשה. בני יעקב דורשים מכל