כולנו מכירים בחיי היום-יום שלנו את המתח בין התרגלות להתרגשות, בין שגרה לשדרוג ובין מיחזור לחיזור, ואנו שואפים מטבענו למצוא דרכים לגוון, להתרענן ולהתחדש. נטייה
פרשתנו ממשיכה את הפרשה הקודמת ועוסקת בדיני הקרבנות ועבודת הכהנים. מעשים אלו עלולים להתדרדר ולהגיע לידי עבודה זרה ולכדי מה שאירע מאוחר יותר עם נדב
המעשה השמימי אינו פוטר אותנו לתרום את תרומתנו הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספים [פ"ב ה"א] כותב: "מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר: 'אש תמיד
בשבועות האחרונים התבוננו בעשרת הדיברות. הצעתי לראות בהם חוקה של החברה הגאולית שאותה מבקשת התורה ליצור. יש בהם חיובים שבין אדם למקום וחיובים שבין אדם
שתי אופציות להקרבת זבח השלמים נזכרות בפרשה. האחת- כשהאדם מביא קרבן תודה, והשנייה- כשנדר או התנדב להביא קרבן למקדש. אחד מן ההבדלים ביניהן קשור למשך
"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלות בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". פרשתנו מציגה, לראשונה בתורה, את המילה תודה ואת האפשרות
ספר ויקרא מהווה המשך ישיר לסיומו של ספר שמות. כאשר משה אינו יכול לבא אל אוהל מועד משום ששכן עליו הענן; על כן צריך משה
השבת מתחילים בקהילות ישראל לקרוא את הספר השלישי, 'חומש ויקרא'. ספר ויקרא נמצא בתווך בין ספרים בראשית ושמות לבין במדבר ודברים. במובן מסויים ספר ויקרא
השבת נקרא את פרשת 'ויקרא' העוסקת כולה בקורבנות: "…אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לד' מִן הַבְּהֵמָה, מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא, א',
מדוע עוונו של השותף בשתיקתו לפשע חמור כל-כך? "ונפש כי־תחטא ושמעה קול אלה, והוא עד או ראה או ידע, אם־לא יגיד ונשא עונו" (ויקרא ה:
