כל המאמרים במדור ויקרא

  השבוע הלך לעולמו הרב חיים קניבסקי זצ"ל, שלימד אותנו משהו על יחס הכבוד לזקנה ולזקנים. הפרשה שלנו פותחת בזה בדיוק: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא

לאחר מותם של נדב ואביהוא משה מבקר בחריפות את התנהלותם של אלעזר ואיתמר, שני בניו הנותרים של אהרון, על כך ששרפו את קרבן החטאת במקום

פרשת שמיני הינה המשך ישיר לסיום הפרשה הקודמת שעסקה בתיאור ימי המילואים לחנוכת המשכן, כאשר אנו נמצאים בתחילת פרשתנו בשיאו של מעמד חנוכת המשכן ביום

ניתן לזהות לפחות כמחצית משמות בעלי החיים שמזכירה התורה ברמת זיהוי גבוהה ביותר "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה

פרשת צו ממשיכה בתיאור הקרבת הקורבנות עליהם התחלנו לקרוא בפרשה הקודמת. ההבדל שבין פרשת ויקרא לפרשת צו נעוץ 'בנמען'. כדי להבין את הדברים נפנה לדבריו

הקדושה חודרת עד הרמה הנמוכה ביותר של המעשה ושל המציאות אחד האתגרים החשובים ביותר בשעת משבר הוא להחזיר את החיים למסלולם עד כמה שאפשר, וכמה

על מנת שזוגיות תצליח, היא צריכה סולמות – יכולת התניידות תמידית בין גבוה לנמוך המילים "זה קרבן אהרן ובניו" מתקשרות אחרי דרשה ארוכה בויק"ר ח

כולנו מכירים בחיי היום-יום שלנו את המתח בין התרגלות להתרגשות, בין שגרה לשדרוג ובין מיחזור לחיזור, ואנו שואפים מטבענו למצוא דרכים לגוון, להתרענן ולהתחדש. נטייה

פרשתנו ממשיכה את הפרשה הקודמת ועוסקת בדיני הקרבנות ועבודת הכהנים. מעשים אלו עלולים להתדרדר ולהגיע לידי עבודה זרה ולכדי מה שאירע מאוחר יותר עם נדב

המעשה השמימי אינו פוטר אותנו לתרום את תרומתנו הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספים [פ"ב ה"א] כותב: "מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר: 'אש תמיד