כל המאמרים במדור ויקרא

משנת תענית קובעת שאף על החרב (ולא רק על עצירת גשמים) קובעים תענית. והגמרא מוסיפה (תענית כב): "תנו רבנן: חרב שאמרו, אינו צריך לומר חרב

ירמיהו, נביא החורבן, מזהיר בכל עת מפני אסון שעומד להתרחש על העם היושב ביהודה, על העיר וסביבותיה ועל בית המקדש בעטיים של החטאים החקוקים בעט

בספרו "מכתבי החפץ החיים", מציין רבי אריה לייב בנו של 'החפץ חיים' בכמה מקומות, את השקפתו של אביו, שתקופתנו היא "ימי עקבא דמשיחא". בספרו [עמ'

פרשת השבוע היא אחת משתי פרשות בהן מופיעות ברכות וקללות הנקראות בשם "תוכחות". כיוון שנכרתו עם עם ישראל שתי בריתות אחת בסיני ואחת בערבות מואב

פרשת הברכות מתחילה בהתניה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", ומסתיימת בברכה: "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים

"לפני שנים אחדות שאלני פסיכולוג אחד: כיצד יכולים יהודים להתפלל 'ובכן תן פחדך' – הלא בידוע ברפואה הפסיכולוגית והפסיכוסומאטית, שהפחד הוא השורש של הרבה צרות

אחת מהברכות שבפרשה היא על שפע יבול שיצמח מן השדה כשכר לקיום התורה והמצוות: "ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו" (ויקרא כו י). בפסוק

פרשת הקללות היא פרשה קשה. ל"עיכול", לקריאה ולשמיעה. שחפת וקדחת, מכלות עיניים ומדיבת נפש. מגפה, מנוסה. שמים כברזל וארץ כנחושה. "ותם לריק כחכם ולא תיתן

אחד עשר פסוקי ברכה פותחים את פרשת בחוקותי. המילה הראשונה בפסוקים הללו היא 'אִם' והמילה החותמת אותם היא 'קוֹמְמִיּוּת'. המילה הראשונה היא התנאי- 'אִם בְּחֻקֹּתַי

הגמרא המצוטטת ביותר בימים אלו: "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו