כל המאמרים במדור ויקרא

שמיטה היא ההיפך משליטה, ובהרבה מובנים דווקא כיום חשוב שנדע לשמוט, ולא רק לשלוט יותר ממחצית שנת השמיטה כבר מאחורינו, והיא אינה מורגשת במיוחד אצל

פרשתנו פותחת בדיניה של שנת השמיטה ובבשורה הגדולה שמביאה שנה זו לעם ישראל. לצערנו, השבתת כל שטחי החקלאות אינה אפשרית בימינו, מסיבות שונות ומגוונות, ונדרשים

באשר לעבודות הקרקע, התורה עושה שימוש בשני פעלים: שמיטה ושביתה: "וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ…". וכן, "דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן

פרשת השבוע שלנו פותחת בשבת הארץ ומסיימת בשבת בראשית בחיבורה עם המקדש. היחס הקיים בין השבת והשביעית הוא היחס בין הפרט לכלל, האדם והאומה. בהמשכה

אחים יכולים להיות שונים זה מזה ואף לריב זה עם זה, אבל לפני הכל, אחרי הכל, ומעל לכל- "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" לאף אחד אין 'תעודת

האם מצות שביתת הארץ בשמיטה היא איסור על הקרקע או על האדם? הרעיון המרכזי של פרשתנו הוא שהאדם אינו ריבון על רכושו ואדמתו, אלא "לה' הארץ

הסלולארי הפך להיות עיר המקלט של הדור הצעיר במיוחד לכל התחלואים, הרצונות והשאיפות ניהול הזמן הפרטי והלאומי חייב לצאת מגבולות התיאוריה אל גבולות המעשה. הקדשת

במקום אחד בעולם מופיע חזון השלמות- בתחום המוסרי וההתנהגותי; בתחום ההתרחקות מן הטמא; וגם בתחום השלמות הגופנית ודמותו של הכהן אנחנו זוכים לחיות בחברה ששינתה

אל תדון אדם רק בחטאו, אלא שים לב לכלל האדם ולמה שעבר בחייו בשעת בוקר מוקדמת, כאשר השוטר הישראלי יצא לעבודתו במצרים, נכנס הנוגש המצרי