בעלי מוגבלויות במדינה ובמקדש – מה נכון?

במקום אחד בעולם מופיע חזון השלמות- בתחום המוסרי וההתנהגותי; בתחום ההתרחקות מן הטמא; וגם בתחום השלמות הגופנית ודמותו של הכהן

אנחנו זוכים לחיות בחברה ששינתה באופן משמעותי מאוד את היחס לאנשים עם מוגבלויות. השינוי מתחיל כבר בשם: לא "בעלי מוגבלויות" שהוא ביטוי ההופך את המוגבלות לזהות העצמית, כי אם "אנשים" בעלי זהות ככל בני האדם, שיש להם מוגבלויות. שינוי השם הוא רק ביטוי אחד לשפע הפעולות המעשיות הכרוכות בכך: פעולות רבות של הנגשה, כגון מקומות חניה מיוחדים ונוחים, או כסאות גלגלים במקומות רבים; חוקי תכנון ובניה המחייבים הנגשה, בעיקר כאשר מדובר במבנים חדשים או בשיפוץ משמעותי; התחשבות באנשים עם קשיי ראיה או עם קשיי שמיעה וכדו'. כל אלה אינם נעשים רק בשפת החסד והרחמים על מי שלא שפר גורלו, אלא בשפת הצדק והדין: המרחב אינו שייך רק למי שאינו מוגבל, כי אם לכולם, ועל כן חובה לעשות את שניתן כדי לממש את העיקרון הזה. דרך ארוכה עוד לפנינו, אך זוהי התקדמות משמעותית ביותר. התקדמות זו גם מביאה לשינוי היחס בכללו, ומגמה הולכת וגוברת של הכרה כי למוגבלויות הגופניות אין משמעות של ממש בשעה שאנו עוסקים באדם בכללו, בעולמו וחזונו, אמונתו ומוסריותו, פעילותיו והנאתו.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שנראה כי ביותר מידי מקומות (לא בכולם) פוסחת ההתקדמות הזו על בתי הכנסת ומוסדות אחרים. יש לכך הסברים רבים: מדובר במקומות שאין להם תקציב לשנות את המציאות הזו, ולא ניתן להשית את הדבר על המתפללים; ההנדסה הכרוכה לדוגמה בהנגשת מקוואות לנשים שיש להן מגבלות לטבול במקווה סטנדרטי מסובכת ויקרה; תשומת הלב ניתנת במקומות אלה להיבטים אחרים של השקעה ושדרוג וכדו'. לא ניתן להתעלם מכך שחלק מההסברים האלה הוא נכון, אולם הוא אינו פוטר אותנו מלהתקדם, צעד אחר צעד. לפני שנים כתבנו באתר של "צהר לאתיקה" הצעות רבות להנגשה גוברת של בתי הכנסת, והן תקפות עד היום. גם הנגשה של חופות, ששותפים בהן גם אנשים עם מוגבלות הליכה או עמידה היא חלק ממשימה זו. כאמור, זו זכות גדולה להיות שייך לאלה שעושים.

על רקע זה, קריאת פרשת השבוע ופסול כהנים בעלי מום מלעבוד במקדש מחייבים התייחסות מיוחדת. נראה כי ההסבר לכך נובע מייחודו של המקדש: המקדש לא נועד להיות מודל ההפעלה והתכנון של כל התחומים במדינה. להפך, הוא אקס-טריטוריה, וחלים בו כללים אחרים, למן כללי טומאה וטהרה ועד תביעות מוסריות שהודגשו על ידי הנביאים והמשוררים ("מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב…"), ולמן איסורי כניסה למקומות שונים ועד שמירה מתמדת של הלוויים כחלק מקדושת המקום. הדבר מלמד כי במקום אחד בעולם – מופיע חזון השלמות, בתחומים כולם: בתחום המוסרי וההתנהגותי; בתחום ההתרחקות מן הטמא; בתחום השלמות הגופנית ודמותו של הכהן; בתחום הפאר והיופי. זוהי גם השתקפות של האמונה העמוקה בהופעה הא-לוהית, וגם מקום שמטביע בנו את החתירה המתמדת להתקדם לקראת השלמויות האפשריות כולן. וכך חוברות אחת אל אחת האחריות וההתקדמות להנגשה ושינוי היחס בכלל לאנשים עם מוגבלויות, אל תודעה השלמות בכל המערכות, והופכות למשנה שלמה המביאה את הכל לידי ביטוי.

(אמור תשפ"ב)