התורה מוצאת בספירת העומר עניין עקרוני רב משמעות. שהרי, ספירה זו מביאה אותנו לחג השבועות, החג היחיד בתורה שאין לו תאריך קבוע. לשון התורה ביחס
פרקי אבות משמשים פעמים רבות בחברה הישראלית עלה תאנה של יהדות. אנשים הפותרים עצמם ממחויבות לנאמנות המלאה השואפת לקיים את מלוא הברית שבין אלוקים ואדם
"…אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה? כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה – ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה? כשתנקה
פרשת ויקרא מציגה לראשונה בצורה שיטתית את הקרבנות השונים לסוגיהם: עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם וכיוצא בזה. אחד היסודות החשובים בדיני הקרבנות הוא הסמיכה (וראה
הרב דניאל דויטש – ראש אולפנת גבעת ושינגטון "שבת- שלום", ולמה לא ראשון – שלום או רביעי-שלום וכו', מדוע דווקא היום השביעי זכה לצירוף עם
מנהג קדום בכל תפוצות ישראל היה בעבר כי ילדי ה'חדר' בבואם ללמוד תורה היו פותחים בלימוד בחומש ויקרא. על כך נאמר במדרש: "מפני מה מתחילין
בנימין סעדון, יועמ"ש עיריית שדרות "אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים (ויקרא
לאחר הקמת המשכן, ממתין משה בחוץ ומחכה לאות וקריאה: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל
אחת הפרשיות הראשונות בהגדה, ומן הקדומות שבהן, היא זו שמתחילה במלים: "צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על
ד"ר יעקב חבה, סגן דקאן הפקולטה למשפטים אונ' בר-אילן השבת אנו מתחילים בקריאתו של ספר ויקרא. שתי הפרשות הראשונות עוסקות בתורת הקורבנות. ראשונים ואחרונים דנים
